פסק-דין בתיק א 10176/96

א.         התובע, שמואל יעקב, יליד 13.3.1952, נהג משאית במקצועו (להלן: "התובע"), הגיש כנגד הנתבעת, חברת ההובלה אלי את בכנר (1987) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לטענתו, בגין עבודתו אצל הנתבעת.

נטען בכתב התביעה שהתובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.1.1988 בתפקיד נהג משאית מנוף.

לפי הסכם העבודה שבין הצדדים השתמש התובע במשאית שבבעלותו.  ההוצאות השוטפות בגין המשאית (כגון: ביטוח ודלק), שולמו על ידי הנתבעת.

התובע ביצע הובלות ללקוחותיה של  הנתבעת ליעדים שנמסרו על ידי הנתבעת, בזמנים שקבעה הנתבעת, ולגבי סחורות שהנתבעת בחרה בהן. "והכל בשליטת הנתבעת כשהתובע מעמיד לרשותה את משאיתו ושירותיו". (סעיף 3(ג) של כתב התביעה).

עוד נטען בכתב התביעה שהתובע קיבל את שכרו כנגד חשבונית שהוציא לנתבעת.

נטען בכתב התביעה שבתקופה בין 1.8.88 עד 1.5.91 עבד התובע בשירותה של הנתבעת לפי ההסדר האמור לעיל.  לטענת התובע, נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. התובע עבד עבור הנתבעת בהיקף של כמשרה ומחצה (300 שעות חודשיות).

ביום 1.5.91 החליטו הצדדים לתת מסגרת נכונה ליחסים ששררו ביניהם. ממועד זה נרשם  התובע  כשכיר  של הנתבעת, וזה  היה  מקום  עבודתו  גם במועד  הגשת  התביעה  (24.7.96).

ב.         לטענת התובע התבצעה עבודתו בשטח פתוח, וכללה טעינה ופריקה של מוצרים שונים, טיפול במטען, ועבודה עם מנוף.

לטענת התובע הוא נחשף לשמש במהלך כל תקופת עבודתו באופן קבוע, ולפרקי זמן ארוכים. במסגרת עבודתו היה על התובע לבצע עבודות הובלה במשך תקופה ארוכה בעיר אילת.  עקב תנאי הסביבה השוררים באילת, נחשף התובע למידה ניכרת של חום, ובמיוחד קרינת שמש ישירה, וחזקה באופן משמעותי מזו הקיימת באזורים אחרים בארץ.

ג.          עקב החשיפה לשמש, כך נטען בתביעה, התפתח אצל התובע סרטן עור. המחלה מצאה ביטוי בהופעת כיב בקצה האף, וגידולים סרטניים בבלוטות הלימפה.

התובע עבר טיפולים ניתוחיים וכן הקרנות לטיפול במחלה.

המוסד לביטוח לאומי הכיר במחלתו של התובע כפגיעה הנובעת מן העבודה, קבע את דרגות הנכות הרפואית של התובע, 74.7%, והפעיל את תקנה 15 במחצית, כך שנכותו הפונקציונלית של התובע הועמדה על 100% לצמיתות מיום 23.12.92.

התובע מצרף לכתב התביעה את חוות דעתו של פרופ' עדי שני, מיום 30.6.96, שקבע כי התובע נחשף בעבודתו לשמש במידה רבה יותר מאדם רגיל, והוסיף שידוע מן הספרות האונקולוגית שגידולי עור מן הסוג הממאיר שהיה לתובע, מתפתחים עקב חשיפה לשמש. נדרש זמן חשיפה ממושך לשמש, ובענייננו התובע אכן עבד בשטח כשעור ראשו חשוף לשמש.

כמו כן, משך הזמן שהתובע עבד כשהוא חשוף לשמש היה פרק זמן ממושך. כל אלה יש בהם כדי לקשור את הופעת המחלה לתנאי עבודתו של התובע. גם מקום התפתחות המחלה, בקצה האף, הוא בשטח עור חשוף.

ביום 27.11.97 הגיש ב"כ התובע חוות דעת משלימה של האונקולוג פרופ' ע. שני. במסמך זה קבע הרופא שנכותו המשוקללת של התובע היא בשיעור של 74.71% (50% בגין מחלת הסרטן, 30% בגין הצוואר, 15% כתף שמאל ו-15% כתף ימין).

לדעת פרופ' ע. שני יש להפעיל את תקנה 15 במחצית, ולכן, הנכות הכוללת של התובע היא בשיעור של 100%. קביעת נכות זו אינה לוקחת בחשבון כריתה של האונה העליונה בריאה השמאלית (בשנת 1996), דבר המביא להגדלת הנכות, ואולם, אין פרופ' ע. שני מוסיף נכות, הואיל וממילא נכותו של התובע היא בשיעור של 100%.

ד.         נטען בכתב התביעה שאין התובע מסוגל לעבוד במקצועו כנהג, וכי הוא זקוק לעזרת צד ג' בפעולותיו היום יומיות. קיים גם חשש להתפתחות נוספת במחלה, והחמרת מצבו הרפואי של התובע. התובע אינו מסוגל לחשוף עצמו לשמש ועליו לכסות את עצמו בכל יציאה מחוץ לבית, והוא גם שרוי בחרדה מפני התפתחות נוספת של המחלה.

לטענת התובע נגרמה מחלתו מחמת רשלנותה של הנתבעת שלא הזהירה את התובע מפני הסכנות הצפויות לו בעבודתו, לא סיפקה לתובע אמצעי הגנה שימנעו את המחלה, לא ביצעה בדיקות תקופתיות או בדיקות מעקב, שלחה את התובע לביצוע עבודה מסוכנת מבלי להכינו מבחינה פיזית ונפשית, והתעלמה מחובת האחריות המוטלת עליה ובמיוחד האחריות המיוחדת שחלה עליה, בגין יחסי עובד מעביד.

עוד טוען התובע לתחולת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו".