פסק-דין בתיק א 10172/05

ביום 27.11.03 ארעה תאונת דרכים בסמוך לצומת נווה ימין בדרך המובילה לכיוון כפר-סבא.

רכב התובעים, נהוג ע"י הגב' קרן סלומון (להלן: " נהגת התובעים") נסע בכביש, כאשר בתוך רכב התובעים, יושבת חברתה של נהגת התובעים, הגב' צליל שחורי.

רכב התובעים נסע לכיוון כ"ס, כאשר בצד ימין של הדרך בתוך מפרץ חניה, עמד רכב הנתבע, אשר פתח באופן פתאומי, לטענת נהגת התובעים, את דלת צד שמאל שלו לכיוון הכביש, ופגע ברכב התובעים.

הנתבע, מאידך טען בכתב הגנתו, כי רכבו התקלקל ועקב כך ירד לשולי הכביש.  הנתבע העמיד את רכבו, לטענתו, במקום בטוח, מבלי שהדבר יסכן את העוברים ושווים ואף הפעיל אורות הזהרה.

רכב התובעים, שהיה נהוג ע"י נהגת התובעים, לטענת הנתבע, נסע מבלי שנזהר, ירד לשולי הכביש ופגע בדלת רכבו של הנתבע.

שמעתי את עדותה של נהגת התובעים ואת עדותה של העדה הנוספת מטעם התובעים - הגב' צליל שחורי, ועדותן נמצאה כעדות אמינה שלא נסתרה בשום פרט מהותי.

יש להדגיש, כי עדות התובעים, הן עדות שאינן נוגעות בדבר, ותוצאות התובענה שבפניי, לא ישפיעו עליהן, לא לטובה ולא לרעה, מאחר ואינן צד בהליך עצמו.

בצד עדותן של עדות התובעים, שמעתי את עדותו של הנתבע, שהינו צד מעוניין בתיק ובעל אינטרס ישיר בו, מאחר ומסתבר, כי לא היה מבוטח, וכל תוצאה במשפט תחול עליו ויהיה עליו לשאת בה באופן אישי.

בעדותו של הנתבע, התגלו תמיהות וסתירות שלא ניתן להן כל הסבר.  נתגלו פערים בין הדברים שנאמרו במהלך עדותו בביהמ"ש לבין גרסתו בכתב ההגנה.

כך למשל, בכתב הגנתו טען הנתבע, כי רכבו התקלקל ועקב כך הוא נאלץ לרדת לשולי הכביש, כאשר לטענתו בכתב ההגנה "הנתבע העמיד את רכבו בשולי הכביש".   בעדותו בפניי, העיד הנתבע, כי רכבו שהיה רכב ישן, התקלקל קודם לתאונה נשוא התובענה שבפניי (המנוע הלך, כדבריו), ונהגים שהיו באזור עזרו לו לגרור את רכבו לשוליים.

לא רק שנהגים אלו לא הובאו לעדות, אלא שהעובדה שהם אלו שעזרו לו לגרור את רכבו לשוליים, לא צוינה בכתב ההגנה ועובדה זו עלתה לראשונה, רק במהלך עדותו בביהמ"ש.

יתר על כן, מכתב הגנתו של הנתבע, ניתן היה להבין, כי דלת רכבו הייתה סגורה בשעת התאונה ונהגת התובעים שעברה במקום ונהגה בחוסר זהירות, היא זו שפגעה בדלת לאחר שירדה לשולי הכביש (ראה סעיפים 9 ו-10 לכתב ההגנה).  במהלך עדותו בפניי עלה, כי הנתבע מיד כשעצר במקום הפעיל אורות אזהרה והוא היה זה שפתח את הדלת ורק אז נהגת התובעים, עברה ופגעה ברכבו, דהיינו, הדלת הייתה פתוחה בשעת התאונה (ראה עמוד 3 שורות 20-21 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך עדותו הסתבר, כי לא רק שהנתבע עמד בשולי הדרך, אלא קודם לתאונה הוא הספיק לעצור ולפי סדר הדברים המתואר בעדותו, צלצל לאשתו לשאול אותה, היכן היא מצויה ושיחה זו ערכה כדקה (ראה עמוד 3 שורות 25,26 לפרוטוקול הדיון), וכשסיים את השיחה, אז פתח את הדלת כ-10 ס"מ.

כפי שניתן לראות קודם לכן העיד הנתבע, כי נעמד בשוליים, הפעיל אורות אזהרה ופתח את הדלת ובהמשך שינה גרסתו, לפיה עמד בשוליים, צלצל לאשתו ורק אז פתח את הדלת.

בעדותו זו בביהמ"ש, הודה הנתבע לראשונה למעשה במפורש, כי הוא פתח את הדלת 10, 15 ס"מ כאשר באותו זמן, עברה נהגת התובעים ורכבה נפגע ע"י הדלת שנפתחה.  דהיינו, הפגיעה הייתה כך שהנתבע פתח את דלת מכוניתו ופגע ברכב התובעים, בעוד שבכתב הגנתו טען, כי נהגת התובעים היא זו שפגעה ברכב הנתבע (סעיף 10 לכתב ההגנה) וגרמה לו לנזק רב.

כאמור הנתבע טען בכתב הגנתו, כי נגרם לו "נזק רב", אלא שבעדותו בפניי טען, כי לא היה לו כדאי לתבוע מכיוון "כי לא ערבבתי בין המנוע לבין הדלת.  בנוגע לדלת לא היה שווה לי לתקן את הדלת" (ראה פרוטוקול הדיון עמוד 5 שורה 1, 2).

חוסר זהירות נוספת של הנתבע התגלה, כאשר כאמור הודה בפניי, כי בשלב בו ארעה התאונה התכוון לרדת ולשים משולש אזהרה.  אכן, הצבתו של משולש אזהרה הינה פעולה מתבקשת בנסיבות אלו.   הנתבע בחר קודם להצבתו של משולש האזהרה לנהל שיחת טלפון עם אשתו, למרות שהפעולה הראשונה המתבקשת בנסיבות אלו, הייתה הצבתו של משולש אזהרה ורק לאחר מכן ניהול אותן שיחות טלפון.

כאשר, מחד עמדה עדותן האובייקטיבית והאמינה של עדות התביעה ומאידך, עמדה עדותו של הנתבע, שהייתה עדות שעוררה תמיהות והתגלו בה סתירות כאמור, הרי שיש להעדיף את עדותן של עדות התובעות ואני קובע, כי הנתבע אחראי לתאונה, כאשר נהג בחוסר זהירות ובניגוד לכללי הזהירות ולתקנות התעבורה, כשפתח את דלת רכבו לצד שמאל של הדרך, בחוסר זהירות ומבלי לבדוק שהדרך פנויה ומבלי להמתין עד שרכבים שחולפים בדרך יעברו בצורה בטוחה מבלי שיפגעו.