פסק-דין בתיק א 10158/03

לפני תביעה לתשלום סך 35,175 ש"ח שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 31/8/01 באזור צומת גולני.

הנתבע שלח הודעת צד ג' כנגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ בטענה כי זו ביטחה אותו במועד התאונה.

הצדדים ניהלו הליכים מקדמיים, העידו את עדיהם, סיכמו  והסמיכוני ליתן פסק דין על דרך סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט.

בשלב ראשון יש לדון במחלוקת שבין התובעת לנתבע 1.

ברכב התובעת נהג בזמן התאונה מר ואהב מוופק אשר הגיש תצהיר עדות ראשית, לטענתו נסע מכיוון צומת גולני לכיוון טבריה, הנתבע עצר עם רכבו בשוליים הימניים והחל לפתע לבצע פניית פרסה אסורה כשהוא מבקש לעבור על קו לבן רציף ותוך כדי כך חסם את נתיב נסיעת רכב התובעת שהתנגש בו.

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום המבוסס על עובדות הזהות לגרסת מר מוופק בתצהירו.

הנתבע הגיע להסדר טיעון והודה בכל עובדות כתב האישום והורשע עפ"י הודאתו.

הנתבע בתצהירו מאשר חלק מהעובדות שבגרסת התובעת/כתב האישום אך טוען כי קו ההפרדה במקום מטושטש כך שלא ניתן היה להבחין בו וכי במקום שדה ראיה טוב ולמרחוק ולכן יכל נהג התובעת למנוע את התרחשות התאונה.

עיינתי בעדויות ובחקירות שני הנהגים בפני, עיינתי גם בדו"ח הבוחן שהינו מפורט ומצאתי כי יש להעדיף את גרסת וטענות התובעת.

עפ"י דו"ח הבוחן שהגיע למקום עולה כי קו ההפרדה במקום "ברור מאוד וניתן להבחין בו בכל קטע נתון בכביש".

גם טענת הנתבע כי במקום ראות טובה פועלת כנגדו כי בדיוק אותה ראות עמדה גם לרשותו ואם ביקש הוא לבצע פנית פרסה מהשולים בכביש בין עירוני, היה עליו לוודא היטב כי הכביש פנוי משני הכיוונים וכי אין שום רכב שמתקרב. הוא לא ראה את רכב התובעת מתקרב והמסקנה היא כי אם הראות היתה טובה, הוא לא הסתכל ולא חיפש אותו.

השילוב של המחדלים, פניית פרסה בלתי זהירה ומעבר על קו הפרדה רציף בכביש בינעירוני מסוכן ביותר ואשמו של הנתבע ברור ומוכח.

עפ"י דו"ח הבוחן, ניסה נהג התובעת לבלום ולסטות ע"מ להמנע מהתאונה, ספק רב אם היה נוהג אחרת היה יכול למנוע את התאונה, לא נסתרה טענתו כי נסע במהירות סבירה של כ- 70 קמ"ש ועל כן לא מצאתי מקום לחייבו באשם תורם.

עיקר המחלוקת בתיק זה היא בין הנתבע לצד השלישי.

כבר בשלב זה ראיתי לנכון לציין כי למרות החקירה המעמיקה שחקר ב"כ הצד השלישי את העדים ולמרות שלא ניתן להתעלם מהאמור בסיכומיו ומטיעונו בדבר סיטואציה מחשידה וריבוי "תקלות" למיניהן מאזן ההסתברות עדין נוטה לטובת הנתבע ויש לקבוע כי במועד התאונה היה או היה צריך להיות כיסוי ביטוחי לרכב בו נהג הנתבע.

העדויות היו ארוכות יחסית ולא ראיתי לנכון לחזור על כולן אך אתייחס לעיקרי הדברים.

הנתבע העיד כי פנה למר ענאן סוכן הביטוח וביקש לרכוש ביטוח צד ג' לרכבו בנוסף לביטוח חובה. הפניה היתה ביום 30.8.05, באותו יום לא ניתן היה לשלם את ביטוח החובה היות והבנק כבר היה סגור, התובע העיד כי המשפחה עזרה לו לשלם את הביטוח וכי נאמר לו שאכן שולם ביטוח צד ג' אם כי אינו יכול לומר אם זה שולם לפני או אחרי התאונה.

סוכן הביטוח, מר ענאן העיד ואישר בעדותו כי הנתבע הגיע אליו ביום 30.8.01 בשעות אח"צ, ביקש ביטוח חובה וצד ג' וזה ערך עבורו ביטוח ברם מתאריך 31.8.01 ע"מ שלא יפסיד יום.

מר ענאן אישר את נ/1, המהווה מסמך המופנה לסוכנות שגיא ביטוחים ובו הוראה להכניס את הפוליסה לכיסוי. נ/1 נושא תאריך 30.8.01.