פסק-דין בתיק א 10153/99

1.         התובע, יליד 1971, מהנדס חשמל והנדסאי בניין במקצועו, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 4.4.98 שעה שנהג ברכב מספר רישוי 70-174-20 (להלן: הרכב) שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעות. אין חולק כי המדובר בתאונת דרכים במובן המונח ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) וכי קיים כיסוי ביטוחי. המחלוקת נעוצה בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.         כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בחלקי גוף שונים ובמיוחד בברך שמאל. ממקום התאונה הועבר לבית חולים העמק בעפולה, שם אובחנו פצע קרעי חודר בברך שמאל ושבר אוסטיוכונדראלי של הקונדיל הפמורלי הפנימי. התובע אושפז למשך אחד עשר יום במהלכם בוצע ניתוח להטריית הפצע וכן ארטרוטומיה. שוחרר בהמלצת מנוחה, טיפול אנטיביוטי והמשך מעקב אצל אורטופד מומחה.

3.         התאונה אירעה במסגרת העבודה. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי  אשר הכיר בה. לתובע אושרה תקופת אי-כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 30.6.98 ולאחר מכן מיום 21.7.98 ועד ליום 31.8.98. בסך הכל אושרו לו ארבעה חודשי אי-כושר מלא (לסירוגין). בתקופה שבין 1.7.98 ועד ליום 20.7.98 נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50%. בהמשך נקבעו לו נכויות זמניות בשיעור 30% מיום 1.9.98 ועד ליום 30.11.98 ו- 20% החל מיום 1.12.98 ועד ליום 29.2.00.

4.         החל מיום 1.3.00 נקבעה לתובע דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) , תחילה כנכות זמנית והחל מיום 1.8.00 כנכות לצמיתות.

            דרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי מהווה נכות על פי דין, המחייבת את הצדדים בהליך לפי חוק הפיצויים.

5.         התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בהחמרה במצבו. טענה זו נזנחה על ידו, ויש להניח כי תביעתו נדחתה או שחזר בו ממנה. הערכת נזקי התובע תעשה אפוא על בסיס נכות  בשיעור 10% לצמיתות המחייבת, כאמור, בהליך דנן.

6.         התובע מהנדס חשמל והנדסאי בניין בהשכלתו. בעת התאונה היה עובד שכיר בחברת ג'. אר. נ. ב בע"מ (להלן: חברת ג'ארנב) שעסוקה במתן שירותים בתחום הנדסת חשמל ובניין ובעל מחצית מהון המניות בה ומנהלה. חברה זו העסיקה בין עשרים לשלושים עובדים, מהנדסים ואחרים, שהיו תחת פיקוחו ולפי הגדרתו היה "הרוח החיה" בה.

7.         בשנת 1999 הקים התובע חברה חדשה בשם ג'. אר. בזיע הנדסה בע"מ, העוסקת באותם תחומים בהם עוסקת חברת ג'ארנב  ובה הוא בעל המניות היחיד ומנהלה. בשנת 2001 רכש התובע את מניותיו של שותפו ועל ידי כך הפך לבעל המניות היחיד גם בחברת ג'ארנב. לפי עדותו, הוא מעסיק כיום קרוב למאה עובדים, מתוכם שנים עשר מהנדסים.

8.         לגרסת התובע חרף היותו בעל הכשרה בתחום הנדסת חשמל צומצמה פעילות החברות שבשליטתו בתחום זה והדגש הושם על פעילות בתחום הנדסת בניין, שרעייתו מתמחה בו, שכן עקב מגבלותיו מתקשה לבצע משימות בתחום הנדסת חשמל. המדובר בטענה בעלמא שאין לה תימוכין בראיות אחרות, תלויות או בלתי תלויות, ואף אינה מתיישבת עם הצמיחה המרשימה בפעילות החברות לאחר קרות התאונה ובגידול מספר המועסקים, כולל מהנדסים. אם אמנם צמצם התובע את פעילותו בתחום הנדסת חשמל נבעה החלטתו מן הסתם משיקולים כלכליים גרידא ללא קשר למגבלות הקלות שנותרו בעקבות התאונה.

הפסדי החברות שבשליטת התובע

9.         לגרסת התובע עקב התאונה חלה ירידה בהכנסות החברות בשליטתו וסבור, כי במסגרת הערכת נזקיו יש להביא בחשבון הפסדים אלה. דין הטענה להדחות.

            ראשית, מאזני החברות אשר הוגשו על ידו כראיה, אינם חתומים על ידי רואה חשבון, כך שערכם הראייתי שואף לאפס. התובע יכול היה להביא ראיות להוכחת הפעילות הכלכלית של החברות, כגון הזמנת רואה החשבון או הגשת דוחות מאושרים על ידי שלטונות המס, והוא לא עשה כן.

גם אם יש יסוד לטענה זו של התובע לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין הירידה בהכנסה. בהנחה שאכן היה הרוח החיה בחברת ג'ארנב (טענה שנשמעה מפי התובע בלבד) ונוכחותו היתה הכרחית לניהולה, הרי משהיה לו שותף בעל 50% מהון המניות וגם העסיקה עשרים עובדים לא היה בהעדרו כדי לשתק את החברה. מה גם, שמצבו הרפואי לא מנע מהתובע להמשיך לשלוט בנעשה בה. לא מן הנמנע שהירידה הנטענת נבעה מהמצב הכללי במשק או מהתארגנות התובע לקראת הרחבת עסקיו והקמת חברה חדשה.

            שנית,  גם אם מחזיק התובע בכל מניות החברה הרי שהמדובר באישיות משפטית נפרדת. רווחים של חברה לא נועדו לטובת הנאה של בעלי המניות ומנהליה אלא לקידום ענייניה. בעל המניות ומנהלים נהנים מפירות התאגיד בין על ידי קבלת משכורת ובין על ידי חלוקת דיווידנדים. התובע הוכיח את הכנסתו, שלא נפגעה כלל במשך השנים, כך שלא נגרם הפסד בין אם חולקו דיווידנדים ובין אם לאו.

משיקולים כלכליים בחר התובע לנהל את עסקיו באמצעות חברה מוגבלת במניות ועל ידי כך ליהנות מיתרונות האישיות המשפטית הנפרדת. משנפגע בתאונה ומסך התאגיד הצטייר לו כמכשול הפוגע באפשרות לזכות בפיצויים מוגדלים ראה להתעלם ממנו ולטעון כי הוא והחברות חד הם.

            שלישית, אבדן רווחים על ידי החברות מהווה למעשה פן אחר של אבדן השתכרות ובדרך זו הגדיל התובע את הכנסותיו לסכום העולה על שילוש השכר הממוצע במשק ובכך "עקף" את המגבלה החוקית שבחוק הפיצויים.

            אין מקום אפוא להביא בחשבון אבדן רווחי החברות במסגרת הפסדי התובע. 

אבדן השתכרות בעבר ולעתיד

10.        בהתאם לאישור המוסד לביטוח לאומי הגיע שכרו הרבע שנתי של התובע לסך 34,997 ש"ח כך ששכרו החודשי הגיע לסך של 11,665 ש"ח ברוטו. לפי סיכומי בא כח התובע שכרו לאחר ניכוי מס הכנסה מגיע לסך 9,395 ש"ח וסכום זה יובא בחשבון לצורך הערכת נזקיו בעבר. אניח כי בעתיד הכנסתו תגדל, כך שלצורך הערכת הפסדיו לעתיד תובא בחשבון הכנסה בסך 13,000 ש"ח לאחר ניכוי מס.

11.        לגרסתו, נעדר התובע מהעבודה עד ליום 31.10.98 ולאחר מכן שב לעבודה חלקית. לתובע אושרה תקופת אי-כושר בת ארבעה חודשים בלבד ובהמשך אושרו לו נכויות זמניות. אף כי סביר להניח כי מצבו הרפואי אפשר לו לשוב לעבודה קודם לכן אביא בחשבון הפסד השתכרות מלא בעבר עד למועד הנטען על ידו, שכן יש בכך כדי לתת ביטוי לפגיעה בכושר עבודה גם אם פגיעה זו לא מצאה ביטוי מפורש באבדן הכנסה.