פסק-דין בתיק א 1015/03

1.         בתביעה שבפני מבקשת התובעת כי אצהיר שהיא הבעלים החוקיים של חלקה 94/2 בשלמות (להלן: "השטח") וכי אין לנתבעים כל זכות בשטח זה, ולכן גם אורה על ביטול רישום הערת האזהרה מיום: 23/01/02, על זכות נתבעים 3-1 לטובת נתבע מס' 4.

2.         הטענות הנטענות ע"י התובעת הן אלו:

א.         בעלה המנוח רכש בשנת 1985, מאת אביהם המנוח של נתבעים 3-1 את השטח, שילם את מלוא התמורה וקיבל את החזקה בשטח מתוך כוונה להקים עליו בית מגורים. הבעל נפטר ב-1996, התובעת שהיא יורשתו קיבלה לחזקתה את השטח והקימה עליו את בית המגורים.

ב.         מאחר ובזמנו הבעל המנוח לא הצהיר על הרכישה כדין היא עשתה כן ב-1997.

ג.          בעת שביקשה לרשום את זכויותיה בשטח בלישכת רישום המקרקעין נוכחה לראות שעל הזכויות הרשומות של נתבעים 3-1 שהם יורשיו של המוכר, המנוח, רשומה הערת אזהרה לטובת נתבע מס' 4.

ד.         התובעת טוענת כי לאחר שנעשה המכר בין המוריש לבין בעלה הם נטעו על יתרת השטח עצי זית שאת פירותיהם היא קטפה כל שנה, כך שדבר זכויותיה בנכס היה ידוע לכל.

ה.         עוד היא טוענת כי ב-1.9.03, היא רכשה מהנתבעים הפורמליים את חלקם בחלקה, בשטח של 1.757 מ"ר (להלן:"השטח הנוסף"). נתבע מס' 4, משתמש בשטח נוסף זה טענה שהוא שכר את השטח מהנתבעים הפורמליים למרות שלפי החלוקה שנעשתה בין בעלי החלקה, השטח הנוסף צמוד לשטח של התובעת ושייך רק לה.

3.         נתבעים 3-1 הכחישו  בכתב ההגנה את הטענה שאביהם מכר לבעלה של התובעת את זכויותיו בחלקה והם מבקשים כי התביעה תדחה גם מהסיבות הבאות:

א.         השיהוי הרב בהגשת התביעה (18 שנים לאחר העיסקה הנטענת ו-13 שנים לאחר פטירת אביהם), שכן שיהוי זה גורם להם נזק ראייתי חמור, בכך שמשהלך אביהם, העד העיקרי, לעולמו אין הם יכולים להתגונן כדבעי בפני התביעה.

ב          התישנות.

ג.          לא התקיימו התקיימות התנאים למתן פסק דין הצהרתי שהוא סעד שביושר. המסמך עליו סומכת התובעת מזויף, שכן אביהם לא חתם עליו ואם חתם, חתם מתוך שרומה והוא לא קיבל את התמורה והעיסקה בוטלה.

ד.         התביעה אינה נסמכת בהסכם מכר אלא ביפוי כח בלתי חוזר שהוא רק מכשיר לביצוע עיסקת מכר.

ה.         גם אם היה המכר הנטען, הרי משלא פעלה התובעת למימוש הרישום בלשכת רישום המקרקעין, גם לא בדרך של הערת אזהרה,  הם פעלו בתום לב כאשר סברו בעת המכירה לנתבע מס' 4, שהם זכאים לעשות כן.

4.         נתבע מס' 4 טען בכתב הגנתו את הטענות הבאות:

א.         התובעת לא צירפה לכתב התביעה צו ירושה ו/או צו קיום צוואה שיש בהם כדי להראות את זכותה לבוא בנעלי בעלה מהנוח.

ב.         תוכנו של יפוי הכח הבלתי חוזר כנטען, מוכחש. על כל פנים הנתבע כלל לא ידע על קיומו עד שהוגשה התביעה.

ג.          החלקה כולה שהיא בשטח כולל של 10.544 מ"ר נרשמה ב-1947, על שם

נאסר, זוהא ואליאס ודיע דאוד כאשר לכל אחד מהם שליש החלקה.

ד.         ב-30/12/90, הוא רכש בהסכם מכר את חלקיהם של נתבעים 3-1, ושטח