פסק-דין בתיק א 10100/96

בפנינו תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אין הצדדים חלוקים על כך שהאירוע בו נפגע התובע הוא אכן תאונת דרכים, וכי על הנתבעות מס' 2 ומס' 3 לפצות את התובע על פי חוק הפלת"ד.

א.         אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

1.            התובע,  רמי פדידה, יליד 14.7.1970, נפצע בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 30.7.1994.

2.            ממקום התאונה הועבר התובע לבית-החולים רמב"ם בחיפה כשהוא סובל מחבלת ראש קשה, הכרתו היתה מעורפלת, ובבדיקת C.T. ראש אובחן דימום תת עכבישי.

בבדיקת T.C בטן התגלתה המטומה בדופן הבטן מימין. בבדיקת רנטגן נוספת אובחן שבר באצטבולום משמאל. במהלך האשפוז בבית-החולים רמב"ם היה התובע מונשם וביום 16.8.94 בוצעה בו טרכיאוסטומיה (פיום קנה).

עקב השבר באצטבולום הותקנה לתובע מתיחה שלדית והוא אושפז במחלקת ההתאוששות. אובחנו שפשופים בעור המצח, בצד ימין של הקרקפת, הבטן והידיים, חתך ביד שמאל וקרע בגיד פושט האצבע הרביעית בכף יד שמאל. רק ביום 25.8.94 פקח התובע את עיניו.

ביום 4.10.94 הועבר התובע לאשפוז במחלקה לטיפול נמרץ לחולים מחוסרי הכרה בבית החולים לוינשטיין, וב C.T. מוח שנעשה ביום 3.11.94 אובחן אוטם טמפורלי ישן משמאל. בערך לקראת תום החודש השלישי שלאחר התאונה, החל התובע, למעשה, ליצור קשר עם הסביבה.

בתאריך 13.3.95 הועבר התובע למחלקת השיקום בבית-החולים לוינשטיין, שם שהה כשמונה חודשים (עד ליום 5.11.95).

סה"כ אושפז התובע בעטייה של התאונה תקופה של 462 ימים.

3.         במועד שחרורו מן האשפוז סבל התובע מדיבור "מרוח" שהיה פונקציונלי בחלקו. התובע היה מסוגל להלך בין מקבילים בעזרת הזולת או בהליכה טיפולית.

התובע נזקק לעזרה בתחומים שונים של חיי היום-יום, וכן המשיך בטיפול פיזיותרפי במשך כתשעה חודשים במסגרת קופת חולים. התובע קיבל טיפולי הדרכה שניתנו על ידי מרפאה בעיסוק, ובנוסף קיבל במשך כשמונה חודשים טיפולים, בעיקר קוגניטיביים, במרכז רקנטי לנפגעי ראש בחיפה.

4.         המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה הנדונה כפגיעה בעבודה וקבע לתובע ביום 16.6.96  נכות צמיתה משוקללת בת 100% כדלקמן:

100% נכות בגין תסמונת מוחית - לפי תקנה 33(1) למבחני הנכות של הביטוח הלאומי, וכן 70% נכות בגין המיפרזיס - לפי תקנה 29(1) א (III) לתקנות המל"ל.

נכות צמיתה זו היא בתוקף מתאריך 1.2.96. (עיינו בדו"חות הביטוח הלאומי אשר בנספח י"ג של קובץ מסמכי התובע שהינם במסגרת ת/31).

בדו"ח הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 16.6.96 (נספח י"ג של קובץ מסמכי התובע, ת/31), נקבע שהתובע סובל מ: "מצב לאחר תאונת דרכים אשר גרמה לדקורטיקציה, מצב של חוסר הכרה ממושך, הפרעות של פונקציות גבוהות של המוח (קוגנטיביות), כמו כן הפרעות בחשבון והפרעות בזכרון.

תסמונת מוחית כרונית עם שינוי ניכר באישיות עם חוסר מוחלט של התאמה סוציאלית, אי-כושר עבודה מוחלט, מצב לאחר שבר של האצטבולום".

5.         אין מחלוקת בין הצדדים שקביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לנכותו הרפואית של התובע היא קביעה על פי דין, כמשמעותה בסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

ב.         ד"ר עצמון צור, מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום, נתמנה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט על מנת לבחון את צרכיו השיקומיים של התובע (להלן: "המומחה"). הד"ר עצמון צור בדק את התובע בביתו, במחיצת משפחתו שעמה הוא מתגורר.