פסק-דין בתיק א 10087/05

בפני הליך שהוגש בתחילה בדרך של ביצוע שטרות בהוצל"פ ועניינו בתביעה לפירעון שיקים, אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת בבנק "מרכנתיל דיסקונט בע"מ" סניף ראשון לציון.

הנתבעת מסרה את השיקים הנדונים לחברת שר אל ניוסטר בע"מ (להלן: "שר אל"). ביום 20/05/02 הודיעה שר אל לנתבעת כי עקב קשיים כספיים לא תספק את הסחורה שבגינה ניתנו השיקים ולכן מתירה לנתבעת לבטל את השיקים ולמושכם בחזרה.

לטענת הנתבעת כשקיבל התובע את השיקים משר אל ידע על קשייה וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ולכן טוענת הנתבעת כי התובע אינו אוחז כשורה.

מנגד טען מר מילוא המשמש כמנהל המיוחד של התובע כי שר אל ניהלה חשבון בתובע החל מחודש 03/02, ובמסגרתו כנגד בטחונות כגון שיקים נשוא התביעה ניתנו לשר אל אשראי ובנוסף בוצעו פעולות ניכיון של השיקים.

מר מילוא טען כי על בסיס  השיקים נשוא התביעה ניתנה תמורה לשר אל בדמות אשראי ובעת שחוללו השיקים לא היו בידי התובע כל נכס של שר אל ומכאן ששר אל נותרה ביתרת חובה כלפי התובע.

דיון:

במקרה דנן המחלוקת העיקרית הינה בשאלה האם התובעת היא אוחזת כשורה והאם היא זכאית לסכום השיק לפי "הלכת גויסקי".ב

התובע - צד רחוק

השיקים נשוא התביעה הופקדו בסניף התובע שהעניק אשראי כתמורה. הנתבע רשום כמושך ולמרות האמור, מדובר בצדדים רחוקים.ו

יפים הם דבריו של הנשיא ברק (מהותו של שטר בעמ' 59):

"...הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני."

אין מחלוקת למעשה כי מדובר בצדדים רחוקים. המחלוקת הינה האם מגיע התובע כדי מעמד של אוחז כשורה או מעמד אחר המקנה לו זכות לממש את השטרות חרף כשלון התמורה שהוכיחה הנתבעת ואף שצד קרוב לא יכול להיפרע מהנתבעת.ב

אחיזה כשורה

19.       לשון של סעיף 28(א) לפקודת השטרות הינה כדלקמן:

"28(א). אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

נפרע יכול להיות אוחז כשורה

בפסק הדין ע"א 1866/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה פד"י נ"ג (1) 132,  התייחס כב' הנשיא ברק ללשון פקודת השטרות המתייחסת ל"סיחור" לאוחז כשורה (סעיף 28(א)(2) לפקודה), ולכך שבשטר לפקודה, סיחור הוא "בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה" (סעיף 30(ג) לפקודה). לכאורה, כאשר מדובר בנפרע, לא קיים סיחור כאמור ועולה קושי לראות את הנפרע כאוחז כשורה. בית המשפט פסק כי למרות האמור, נפרע יכול להיות אוחז כשורה:

"אכן, הרכבה טכנית של הוראת סעיף 30(ג) לפקודה על הוראת סעיף 28(א)(2) לפקודה מובילה למסקנה כי הנפרע אינו יכול להיות אוחז כשורה. מסקנה זו הינה אפשרית. אין היא הכרחית. ההוראה בסעיף 28(א)(2) לפקודה, הדנה בסיחור, מתייחסת לאותו מקרה שהשטר אכן סוחר לאוחז. הדרישה המהותית הינה שהאוחז "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך". "נטילה" אינה דורשת סיחור. ואם תאמר, כי סיחור נדרש בכל מקרה, כי אז יש לומר כי הסיחור בו עסקינן הוא זה הקבוע בסעיף 30(א) לפקודה, המגדיר סיחור מהו. על פי הגדרה זו - העברה "מאדם לאדם בדרך העושה את הנעבר לאוחז השטר" - העברת השטר מהמושך (או העושה) או מצד שלישי לנפרע היא "סיחור". ואם תאמר, כי סיחור נדרש בכל מקרה, וכי הסיחור הנדרש הוא זה הקבוע בסעיף 30(ג) לפקודה - הדן בסיחור של שטר לפקודה - כי אז נאמר, כי הסיחור שבסעיף 28(א)(2) לפקודה אינו מפנה להגדרה שבסעיף 30(ג) לפקודה".

ובהמשך ציין:

"דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו. הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים, ומכאן שיש לפרשו לפי המטרה שאותו חיקוק - הוא ולא אחר - בא לשרת" (השופט זוסמן בבג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513). מטרה זו מחייבת...לאפשר אחיזה כשורה בכל אותם מקרים שבהם הנפרע הוא צד רחוק והוא מקיים את הדרישות האחרות הקבועות בסעיף 28(א) לפקודה."