פסק-דין בתיק א 1008/05

1.         זהו פסק דין בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין התחייבותו  הנטענת, לתשלום חובותיה של חברת י.י.רא חברה לשירותים בע"מ (להלן: "יירא"). הוחלט לדחות את התביעה, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

הנני מתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין.

2.         התובעת, חברה העוסקת בין היתר בסימון כבישים, הגישה תביעה זו ע"ס 165,464 ש"ח, נגד הנתבע, עו"ד במקצועו, אשר שימש בתקופה הרלוונטית, נאמן על יירא לצורך ביצוע הסדר נושים של החברה. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, וניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה.

3.         לטענת התובעת, התקשרה יירא, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בחוזה עם עיריית באר-שבע, לסלילת כבישים וביצוע עבודות פיתוח שונות, ובמקביל, התקשרה עם התובעת כקבלן משנה.

התובעת טענה, כי חששה ממוסר התשלומים של יירא, ולפיכך, בקשה עובר להתקשרות עמה, לוודא כי אכן תקבל תשלום בגין עבודתה. לטענתה, הודיע לה מנהלה של יירא, מר יצחק אבינועם, כי הנתבע אחראי לענייניה של יירא, ויערוב אישית לתשלומיה.

לטענת התובעת, אישר הנתבע דברים אלה, בשיחה טלפונית שהתקיימה ביום 28.05.02 בינו לבין מנהלי התובעת, ובאותו יום  שלח לתובעת מכתב הנושא את חותמתו וחתימתו,  בו התחייב לשלם לתובעת בגין העבודה שתבצע עבור יירא.

לטענת התובעת, ביצעה עבור יירא עבודות והשכירה לה ציוד, וזו חבה לתובעת בסופו של יום סך 165,464 ש"ח. שיקים שמסרה יירא לתובעת על חשבון התמורה,  חוללו באי פרעון, והתובעת פנתה על כן אל הנתבע, בדרישה לפרוע את החוב.

4.         הנתבע הכחיש, כי התחייב כלפי התובעת לערוב לתשלומיה של יירא. לטענתו, שימש נאמן של יירא לצורך ביצוע הסדר נושים, והחזיק בנאמנות את מניותיו של מר אבינועם, כדי למנוע ממנו, לקבל החלטה, שיהא בה כדי לבטל את המחאת הזכות שניתנה לנתבע, במסגרת הסדר נושים.

לטענת הנתבע, התברר לו בחודש דצמבר 2002 , כי מנהל יירא מעל באמונו, ובין היתר גנב שיקים של הנתבע, וזייף את חתימת הנתבע עליהם, וכן גנב שיקים לפקודת ספקים, זייף על גבם חתימת הספקים, והסב אותם לצדדים שלישיים.

הנתבע טען, כי במחצית הראשונה של חודש פברואר 2003, הועבר אל משרדו העתק המסמך הנושא את הכותרת "התחייבות עבור תשלום", מיום 28.05.02, והנחזה להיות חתום על ידו, אלא שהוא לא ידע עד אז לטענתו, על קיומו של המסמך או על תכנו.

הנתבע טען, כי המסמך האמור לא נכתב על ידו, והוא אף איננו מזהה את הכתב בו נכתב.  לטענתו, המכתב נערך על גבי נייר מכתבים, הנמצא בשימוש במשרדו, כאשר המילה "לכבוד", היא המילה היחידה שאכן נכתבה על ידו, ויתר המסמך המקורי, ככל הנראה, נמחק, ובמקומו "הושתל" המלל הקיים.

לענין החותמת טען הנתבע, כי היא נגנבה ממשרדו, והוטבעה על המסמך, ובאשר לחתימה שבתחתית המסמך טען, כי אכן מדובר בחתימתו הדומה לחתימתו, אך קרוב לוודאי כי גם חתימה זו זויפה, וגם אם אכן מדובר בחתימתו של הנתבע, הרי שאין בכך כדי לשנות את העובדה, כי תוכן המסמך לא נכתב על ידו.

לטענת הנתבע, מסמכים הנשלחים ממשרדו באמצעות פקסימיליה, נשאו תמיד את כותרת הזיהוי של המשרד, כאשר בתקופה הרלוונטית לתביעה, כותרת הזיהוי של המשרד הייתה: "אביטן-מלכיאלי, עו"ד" באותיות לטיניות. במסמך הנדון, לא מופיעה כותרת הזיהוי  האמורה.

            לעניין תוכן המסמך טען הנתבע, כי לא מדובר במסמך מחייב, שכן אין בו התייחסות לעבודה מסויימת, תוך כדי ציון מועדים וסכומים, מה גם שהמסמך נכתב ביום 28.5.02, בעוד שהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, מתייחסות לחודשים אוגוסט 2002 - ינואר 2003.

לטענת הנתבע, גם אם בחר לערוב לחובותיה של יירא כלפי לקוח מסוים, אין לכך כל רלוונטיות לתביעה דנא, שכן לא הסכים ולא התחייב מעולם, לערוב לחובותיה של יירא כלפי התובעת.

5.         מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מר יצחק אבינועם, ושל מר משה כהן, אחד ממנהלי

התובעת. מטעם הנתבע הוגש תצהירו, ובהמשך הובאה גם עו"ד עליזה אבינועם, העובדת במשרדו כעדה מטעמו. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.

לאחר שעיינתי בסיכומי הטענות, בכתבי הטענות ובראיות, סבורני כי יש לדחות את התביעה.

6.         השאלות המצריכות הכרעה במסגרת הדיון בתביעה, הן שתיים: האם ניתנה התחייבות בעל-פה במהלך השיחה הטלפונית ביום 28.05.02 בין הנתבע לבין מנהליה של התובעת, והאם ניתנה התחייבות כאמור בכתב, ונשלחה אל משרדי התובעת. הנטל להוכיח מתן ההתחייבות הנטענת, רובץ על שכם התובעת, וכאמור להלן, סבורני כי לא הרימה את הנטל.