פסק-דין בתיק א 10079/03

1.         התובעים 1 ו-2 הינם הוריה של הקטינה התובעת 3, והינם היורשים של בכור ישכרוב ז"ל אשר נפטר ביום 29.9.01 כשהוא בן 23 (להלן: "המנוח").

בכתב התביעה טוענים התובעים כי הנתבעת ביטחה את המנוח בפוליסת ביטוח חיים מיום 26.6.00 והתובעים הינם המוטבים לפי אותה פוליסה בשל מותו של המנוח (להלן:"סוכן הביטוח").

בכתב התביעה טוענים התובעים 1 ו-2, כי נפגשו עם סוכן הביטוח צד ג' 1 המועסק על-ידי צד ג' 2.

לטענתם בפגישה שקיימו התובעים 1 ו-2 עם סוכן הביטוח, ביום 14.6.00 ביקשו התובעים לבטחם עצמם בביטוח חיים. לדבריהם, לאחר שעשו כן, החל סוכן הביטוח ללחוץ עליהם, לערוך ביטוחי חיים נוספים לבני משפחתם, לרבות למנוח. התובעים טוענים כי במועד הפגישה האמורה היה המנוח בגיר, ולא שהה בבית, וממילא לא יכול היה לחתום על כל מסמך לצורך הצעת הביטוח. למרות זאת, לא הפריע הדבר לסוכן הביטוח לערוך ביטוח חיים למנוח בהעדרו. התובעים הסכימו לערוך ביטוח למנוח, והתובעים 1 ו-2 הם שחתמו במקום המיועד לחתימת המבוטח, כפי שלטענתם רואים בטופס הצעת הביטוח שצורף לכתב התביעה.

לטענת התובעים מילא סוכן הביטוח את טופס ההצעה מבלי ששאל את התובעים את כל השאלות והסתפק בשאלות בודדות בנוגע למצב בריאותו הכללי של התובע, שלמיטב ידיעתם היה טוב.

התובעים טוענים כי הם לא ידעו ואינם יודעים להתבטא בשפה העברית, אלא בעברית קלה. לשאלת סוכן הביטוח, האם השתמש המנוח בסמים, ציין התובע 1 כי בעת עריכת הצעת הביטוח לא צרך המנוח סמים, ולכן נרשמה המילה "לא" בסעיף 7 להצהרת הבריאות שבטופס הביטוח.

2.         ביום 29.9.01 נפטר המנוח  ובדו"ח הנתיחה שלאחר המוות, צויין, כי סיבת הפטירה הינה נטילת מנת יתר של סמים קשים.

פנייתם של התובעים אל הנתבעת לקבל את גמולי הביטוח נענתה בשלילה, באשר לטענת הנתבעת, ביום 15.1.00 עבר המנוח ניסיון אובדני, והועבר לאשפוז כפוי, וכמו כן השתמש בסמים שונים, ובהצהרת הבריאות לא הצהיר המנוח על בעיות אלה.

            התובעים טוענים כי המנוח לא הצהיר כל הצהרה בדבר בריאותו וכי התובעים עצמם הצהירו אמת, כפי שהייתה ידועה להם בעת עריכת הצעת הביטוח ותשובותיהן לשאלון מלאות וכנות.

לטענת התובעים סוכן הביטוח ידע כי המנוח אינו לפניו ואינו חותם על הצהרת הבריאות ומרגע שהוצאה פוליסת הביטוח על ידי הנתבעת, נכרת חוזה ביטוח חיים מחייב על בסיס ההצהרה שהצהירו התובעים.

באשר לשאלות 6 ו-7 בהצהרת הבריאות הרלבנטיות למצבו הרפואי הן מנוסחות בלשון הווה ומאחר ובשעת עריכת הצעת הביטוח לא צרך המנוח סמים, לא היה מקום לדחיית התביעה.

לחילופין, טוענים התובעים, כי במעשיו או במחדליו של סוכן הביטוח שהינו שלוחה של הנתבעת, גרמו לקבלת תשובות להצהרת בריאות שאינן מלאות.

לאור האמור דורשים התובעים כי הנתבעת תשלום להם סך של 111,496 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, או בתוספת ריבית מיוחדת, כאמור בסעיפים 28 ו- 28א' לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981 (להלן:"החוק"). 

3.         הנתבעת בכתב הגנתה מציינת כי אם נכונות טענות התובעים כי פוליסת הביטוח נעשתה ללא ידיעתו של המנוח - המבוטח - ומבלי שחתם על הצעת הביטוח, הרי שלא נעשתה כלל פוליסת ביטוח בת תוקף. אם נעשתה הפוליסה שלא בהסכמתו של המנוח, הרי שלפי הוראות סעיף 42 לחוק, טעונה הפוליסה הסכמה בכתב של אותו אדם. משלא ניתנה הסכמתו הרי שלא נעשתה כלל פוליסה בת תוקף ולא ניתן לדרוש לקבל מכוחה כל תגמולי ביטוח. במקרה זה, אם כך, יקבע, מוכנה הנתבעת להשיב לתובעים את הפרמיות ששולמו לה בגין הפוליסה.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי סוכן הבטוח לא פעל כשלוחה של הנתבעת אלא כשלוחם של התובעים, מאחר ובמסגרת הצעת הביטוח חתמו התובעים על מינויו של הסוכן כשלוחם ולכן מנועים הם מלטעון כי סוכן הביטוח שימש כשלוח של הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בעת שנערכה הצעת הביטוח על ידי התובעים, היה בנם כלוא בכלא איילון בגין עבירות שונות, לרבות החזקת סמים, והם לא טרחו לגלות עובדות אלה לנתבעת, במענה לשאלות שנשאלו והן מיוזמתם וכל זאת הואיל וידעו שאם יגלו עובדות אלה, לא תסכים הנתבעת לבטח את המנוח.

התובעים יצרו מצג כאילו המנוח הינו "מובטל" ומתגורר באור יהודה ואף נקבו במספר טלפון בביתו, דבר שהטעה את הנתבעת לחשוב שמדובר באדם מן היישוב, ולא אסיר בבית כלא.

כמו כן, אם הייתה ידועה לנתבע העובדה, שהתובע ניסה להתאבד, והוא הורשע בעבירות שימוש בסמים, הרי כמבטחת סבירה, לא הייתה מסכימה הנתבעת לבטחו.

העלמת עובדה זו מפרה את חובת הגילוי המוטלת על מבוטח לפי החוק, ועובדה היא שצריכת הסמים לא הייתה רק בעבר, אלא גם לאחר הצעת הביטוח וזאת כאמור בדו"ח נתיחה לאחר המוות.