פסק-דין בתיק א 100722/99

מבוא

1.         התובעת, אסתר צפדיה (להלן: "התובעת"), ילידת 1950, עבדה אצל הנתבעת מס' 1, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק" או "הנתבעת"), משנת 1983 ועד 31.1.00, עת פרשה מעבודתה, לטענתה, בשל אי התאמה רפואית, הנובעת מפגיעותיה תולדת התאונות נשוא התביעה.

הנתבע מס' 2, ד"ר פיליפ חדד, הינו עובד הנתבעת ומשמש בתפקיד המוגדר כ"רופא החברה" (להלן:"הנתבע" או "ד"ר חדד").

מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לתובעת, בגין שלוש תאונות עבודה.

התאונה הראשונה, ארעה, על פי הנטען, ביום 8.3.98, בעת שהתובעת, מעדה על מדרגות הכניסה לבנין מרכזת בזק ברמת יצחק (להלן: "המרכזת") ונחבלה בקרסול רגל ימין (להלן:"התאונה הראשונה"). בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה, ציין רופא קופת חולים, ד"ר ברוך, נקע בקרסול ובהמשך אובחן שבר תלישה בקרסול ימין.

לטענת התובעת למרות מצבה הגופני הירוד "נכפתה" עליה, חזרה לעבודתה וביום 23.10.98, בעת שעבדה במרכזת ועלתה על סולם, יצא הסולם, בפתאומיות, ממסלולו והיא נפלה כך שאצבעות יד ימין נתפסו במנוף העצר של הסולם ובנפילתה ארצה, נחבלה במרפק יד ימין (להלן: "התאונה השניה"). התובעת פונתה על ידי בעלה למרפאת קופת החולים ואובחנה, ע"י ד"ר ברוך, כסובלת מדלקת במרפק ימין.

התאונה השלישית, עניינה פגיעה מיום 7.7.99 (להלן: "התאונה השלישית"). לטענת התובעת , עקב מצבה תולדת התאונה הראשונה והשניה, הגישה בקשה להעברה לעבודה קלה יותר, אלא שד"ר חדד, התרשל בהתעלמות ממצבה ובקביעתו כי הינה כשירה לחזור לעבודתה לפיכך: "חזרה התובעת לעבודה בלית ברירה ביום 4.7.99  תוך שהיא נעזרת במקל הליכה וחבושה ביד ימין, בכתף ימין ובקרסול ימין... ביום 7.7.99, שלושה ימים לאחר שאולצה באיומים על ידי הנתבעים כאמור לחזור לעבודה סדירה באותו סוג עבודה פיזית, חשה התובעת סחרחורת קשה מאוד וחולשה כללית אשר גרמו למעידתה בחדר האוכל של המרכזת תוך שהיא נתקלת בשולחן..." (סעיפים 44 ו-46 לכתב התביעה המתוקן, ההדגשה במקור- ב.ט). התובעת, פונתה על ידי בעלה, למרפאת קופת החולים ובתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספח כד' לתיק המוצגים מטעם התובעת, להלן: "תיק המוצגים"), נרשם: "החולה הרגישה סחרחורת חולשה אבדה את ההכרה ונפלה תישתוש בראיה" (כך במקור- ב.ט) וזאת בלא שצוין ממצא חבלתי כלשהו שנמצא בבדיקה.

הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות ארוע התאונות, בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

היות וכל אחת מהתאונות הנטענות, מקימה עילת תביעה עצמאית והתביעה כנגד הנתבע, עילתה למעשה, רשלנות מקצועית - רפואית, אדון בכל אחת מעילות התביעה, בנפרד. יחד עם זאת, היות ושאלת נכותה ומצבה הרפואי של התובעת, מהווה בסיס לדיון בטענותיה בנוגע לחבות הנתבעים, בגין התאונה השניה והשלישית, ראיתי להקדים ולדון בשאלה זו. אך תחילה, לטענה המקדמית, בדבר סילוק התביעה מכח הסכם הפרישה עליו חתמה התובעת.

נפקות הסכם הפרישה

2.         דין טענת הנתבעים בדבר סילוק התביעה מכח הסכם הפרישה, מיום 26.12.99, להדחות. לא זו בלבד שההסכם האמור, בוטל, כפי שאושר בחתימת יצחק גלנטי, סגן סמנכ"ל חטיבת משאבי אנוש של הנתבעת, על גבי ההסכם וכפי שנאמר בהסכם הפרישה, המאוחר יותר, מיום 24.7.01, אלא שבמסגרת הדיון בתביעת התובעת כנגד הנתבעת, בביה"ד האזורי לעבודה, הוצהר והוסכם כי הסכם הפרישה, מיום 24.7.01, מסלק את כל תביעות התובעת כנגד הנתבעת, זולת התביעה בגין נזקי גוף, נשוא התובענה דנן. 

            מהות הפגיעות והנכות

3.         בפתח הדברים יצויין כי מהראיות והעדויות, עולה תמונה של הגזמה והפרזה רבה, בתלונותיה ובתאור מצבה של התובעת, הטוענת כי כתוצאה מפגיעותיה בתאונות, שניתן להגדירן, כפגיעות קלות שאף לא הצריכו פנייה לחדר מיון, לא היה ביכולתה, לשוב לעבודתה וכי פגיעותיה תולדת התאונות, הובילו לפיטוריה, מחמת אי התאמה בריאותית, מה שאינו מתיישב ואינו עומד בכל פורפורציה למהות הפגיעות בכלל ולנכויות שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, בפרט.

4.         דומה כי מגמה זו של האדרה, חלחלה גם לסיכומים שהוגשו מטעם התובעת, כך שהקורא בהם מתרשם כי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), קבעה את נכותה של התובעת, בגין התאונה הראשונה, בשיעור של 10%, ובגין שלושת התאונות, בשיעור של 32%, וכי פרופ' מלמד, המומחה מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי, קבע את נכותה של התובעת, בגין התאונות, בשיעור של 5% - ולא היא.

ועדה רפואית לעררים, במסגרת נכות מעבודה, קבעה כי נכותה הצמיתה של התובעת, בגין התאונה הראשונה, הינה 0%, דהיינו כי לא נותרה כל נכות בגין תאונה זו (נספח ד' לתיק המוצגים).

            דו"ח הועדה הרפואית, עליו חתומה ד"ר אורית ביין (נספח י"ח לתיק המוצגים), על פיו נקבע לתובעת 32% נכות, נערך במסגרת נכות כללית והרי ידוע וברור הוא כי במסגרת נכות כללית, אין הועדה הרפואית נדרשת לקבוע קשר סיבתי בין מצב הנבדק לבין ארוע או תאונה מסויימת (ראה לעניין זה, ר"ע 94/88 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 754), כך שטענת התובעת כי הועדה האמורה, קבעה את נכותה עקב ובגין שלושת התאונות - אינה יכולה לעמוד.

            במאמר מוסגר יאמר כי קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל, אינן קבילות כראייה לתוכנן וכחוות דעת שבמומחיות, במסגרת התביעה דנן אך היות וב"כ התובעת, מצא להתייחס לקביעותיהן, בטיעוניו לגבי נכותה של התובעת - מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם.

5.         ב"כ הצדדים, הגיעו להסכמה דיונית על פיה חוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, תוגשנה ללא חקירת עורכיהן  וכל צד יוכל לטעון, בעניין זה, בסיכומיו (עמ' 18 לפרוטוקול).

6.         התובעת תמכה תביעתה, בחוות דעתם של ד"ר אליהו טל, בתחום האורטופדי, ד"ר ז'ק טייטלר, בתחום הנוירולוגי וד"ר יהושע גושן, מומחה לרפואה תעסוקתית.

ד"ר טל, קבע בחוות דעתו, מיום 20.1.00 כי נכותה האורטופדית של התובעת, מסתכמת בשיעור משוקלל של 53% נכות ולאחר הפעלת תקנה 15; 79% נכות וזאת בגין המגבלות כדלקמן:

10% נכות בגין הגבלה בתנועות הצוואר,

10% נכות בגין פגיעה בברך שמאל,

10% נכות בגין פגיעה בברך ימין,

10% נכות בגין מרפק טניס,