פסק-דין בתיק א 10070/02

נתוני רקע

1.         התובע הוא קבלן לעבודות אבן, בטון ועפר. הנתבע הזמין אצל התובע ביצוען של עבודות אבן, בטון ועפר בביתו שבגני תקווה. לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, ביום 7/12/00 הוא הגיש  לנתבע הצעת מחיר וכתב כמויות לעבודות ומשאלו אומצו על ידי הנתבע, החל בביצוע העבודות. אין חולק כי בפועל בוצעו עבודות בהיקף נרחב יותר מזה שבהצעת המחיר. בסופה של דרך, כך נטען בכתב התביעה, הוגש חשבון סופי על סך 73,593 ש"ח כולל מע"מ. סכום זה הוא לאחר ששולם 20,000 ש"ח. לנוכח העובדה שלטענת התובע שולם סכום נוסף בסך 20,000 ש"ח נותרה יתרה  בסך 53,593 ש"ח שערכה המשוערך ליום הגשת התביעה עלה לכדי סך 58,609 ש"ח. לטענת התובע חייב לו הנתבע סכום זה בתורת שכר מוסכם ולמצער כשכר ראוי.

2.         הנתבע התגונן בפני התביעה. כעולה מכתב הגנתו התנהל משא ומתן בין הצדדים על בסיס הצעת המחיר אשר בסופו סוכם כי התמורה שתידרש בגין העבודות תהיה נמוכה ב- 30% מזו הנקובה בהצעת המחיר. הנתבע שילם לתובע תשלומים בסך 45,000 ש"ח. לאחר  שהוגש החשבון טען הנתבע כי המחירים הנקובים בו הם מחירים מוגזמים. או-אז התקיימו מספר פגישות, בנוכחות אחיו של התובע (להלן - "יוסי") ואחיו של הנתבע, שהוא מנכ"ל יקבי בנימינה (להלן-"אילן"). בסיומן של פגישות אלו עוצב מנגנון ליישוב המחלוקת באמצעות קבלתן של שלוש הצעות מחיר לעבודות שבוצעו על ידי התובע על ידי קבלנים אחרים. סוכם כי התשלום הסופי לו יהיה זכאי התובע יעודכן לפי הצעת המחיר הנמוכה מבין שלוש הצעות אלו בתוספת 5%-10% מן הסכום הנקוב בה.

            בסופה של דרך התקבלה הצעת המחיר הזולה ביותר בסכום של 45,100 ש"ח בתוספת מע"מ. ואולם משהסתבר לתובע, כך טענת הנתבע, כי הצעת המחיר החדשה כמעט שווה בסכומה לתמורה  ששולמה זה מכבר על ידי הנתבע, התכחש לה התובע וחזר בו מן הסיכום האמור.

3.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והונחו בפניי סיכומי טענות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו ושל אילן. אחיו של התובע, יוסי, לא מסר תצהיר ולא העיד. אף על כך להלן.

4.         אקדים מאוחר למוקדם. בסופה של דרך, ולו שלא מכל טעמי התובע, בדעתי להיענות לתביעה.  עוד אציין, ביסודו של דבר, כי לא שבעתי נחת מעדויותיהם של העדים והתנהלותם של בעלי הדין שבפניי. הכרעתי הסופית, איפוא, היא בעיקר פועל יוצא של שיקולי היגיון בריא ושכל ישר ובחינת  הסתברות הנתונים אשר הובאו בפניי והגיונם.

            להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים.

טענת העדר יריבות

5.         מן הנתונים שבפניי הוברר לי כי הנתבע שילם לתובע שני תשלומים המסתכמים בכדי 40,000 ש"ח, כשיטת התובע. אכן לא מן הנמנע כי הוא הפקיד בידי אחיו אילן סכום נוסף של 5,000 ש"ח אשר לא הועבר לתובע.  עוד נהיר לי כי התובע, בדרך נפסדת ומן הסתם תוך עבירה על חוקי המס, הנפיק לתובע באיחור חשבונית אחת  על סך 40,000 ש"ח ביום 15/1/03, דהיינו אף לאחר הגשת כתב התביעה. חשבונית זו הונפקה על ידי א.ש. סתיו פיתוח בע"מ (להלן-"החברה"). אף הצעת המחיר מיום 7/12/00 והחשבון הסופי מיום 25/3/01 נעשו על נייר מכתבים של החברה, שמן הסתם היא בשליטתו המוחלטת של התובע. טענתו הראשונה של הנתבע, איפוא, היא כי יריבתו הנכונה היא החברה ולא התובע באופן שדין התביעה להימחק על הסף.

6.         בדעתי לדחות טענה זו, הגם שאין לי ספק, כאמור, בהתנהלותו הנפסדת של התובע. טענה זו עולה לראשונה בסיכומי הטענות של הנתבע, תוך הרחבת חזית בלתי מותרת.  כאמור, הנתונים העומדים ביסוד טענה זו גלויים ועומדים בפני הנתבע זה מכבר, לנוכח הצעת המחיר והחשבון הסופי. ממכלול הנתונים שבפניי ברי כי נתון זה לא טרד את מנוחתו של הנתבע מעולם. שני בעלי הדין, איפוא, ראו עצמם קשורים בהסכם זה עם זה. אכן יכול היה הנתבע לדרוש שהתובע, הוא ולא החברה, ינפיק את החשבונית, שכאמור הונפקה באיחור בלתי סביר. אין בין כך לבין טענת העדר יריבות, ולא כלום.

האם השתכלל בין הצדדים חוזה ביום 7/12/00 על בסיס הצעת המחיר של התובע?

7.         דומה שהתובע הוא קבלן רב-מוניטין, שאף עובד לעתים עם יקבי בנימינה.  זו הייתה הסיבה שאילן המליץ לנתבע שיעסיק את התובע. היה זה אילן שהרגיע את הנתבע, משעה שסבר שהצעת המחיר של התובע היא מוגזמת, כי הצעת המחיר אינה בבחינת סוף פסוק, שהרי התובע נוהג להפחית כ- 30% מהצעות המחיר שלו המוגשות ליקבי בנימינה.

            לא מקובלות עליי עדויות העדים שבפניי לעניין הסיכום שהיה בין הצדדים בעקבות הצעת המחיר ביום 7/12/00. ברי לי, שלא כשיטת התובע, כי הנתבע לא השלים עם סופיות הצעת המחיר והתובע עצמו מודה, בניגוד לגרסתו הראשונית, כי הנתבע עמד על כך שרמת המחירים אינה מקובלת עליו, באופן שהתנהל  מעין משא ומתן בסוגיה הנדונה.

8.         זאת ועוד: מן החומר שבפניי נהיר לי כי הצעת המחיר, לערך, נסבה על 25% מהיקף העבודות שביצע התובע  אצל הנתבע. והרי אפילו התובע אינו טוען כי בגין העבודות הנוספות הושג סיכום בין הצדדים. לשיטתו, שבדעתי בהמשך לאמצה, המחירים בגין העבודות הנוספות, כמחירים בגין העבודות נשוא הצעת המחיר, הם מחירים הוגנים הנמוכים מן המקובל במחירוני "דקל".

            אניח, איפוא, מבלי לקבוע מסמרות, כי הסוגיה נותרה פתוחה לסיכום ולמשא ומתן. עם זאת ברי לי שאין בדעתי לאמץ, כל עיקר, את גרסתו של הנתבע על פיה סוכם מראש כי המחירים יהיו נמוכים כתוצאה מהנחה של  30%. גרסה זו של הנתבע ושל אילן אינה מקובלת עליי. בתצהיריהם הם מעידים על כך שסוכמה הנחה בשיעור של 20%. ברי כי אם באמת סוכמה בין הצדדים הנחה בשיעור של 30%, עובר לתחילת ביצוע העבודות, לא היה כל צורך להמשיך ולהתדיין על המחיר פעם נוספת. ממילא לא היה אף כל צורך להמשיך ולהתדיין לשם עיצובו של מנגנון קביעת המחיר בעקבות הצעות מחיר, שיידון להלן.

האם לאחר סיום העבודות השתכלל בין הצדדים הסכם חדש ומחייב באשר לתמורה אותה חייב הנתבע?

9.         ברי לי כי בעקבות מחלוקת שהתגלעה בין בעלי הדין התקיימו פגישות, בהן היו מעורבים אחי בעלי הדין,יוסי ואילן.  התובע מבקש לגמד את משמעותן של פגישות אלו ולהצניען. לשיטתו, היה ברור לו לחלוטין כי המחירים אותם דרש מן הנתבע הם מחירים הוגנים וראויים ואולם, גם על- מנת לזכות בכספו, גם על-מנת להפיס דעתו של הנתבע, הוא הסכים שתתבקשנה הצעות מחיר מקבלנים שונים, על-מנת שתנוח דעתו של הנתבע כי מחירי התובע הוגנים וראויים.

10.        גרסתו זו של התובע נעדרת סבירות בעיניי. ברי לי כי בעקבות הפגישות האמורות הוציא התובע, בכתב ידו, טבלת-השוואות המבוססת על העבודות אותן ביצע.  הדבר לא נעשה סתם כך לתפארת המליצה. לא סביר בעיניי שהצדדים ישקיעו רוב עמל ואנרגיה ברישום טבלת השוואות, פנייה לקבלנים לשם קבלת הצעות מחיר, והכל רק על מנת שתנוח דעתו של הנתבע כי המחירים הוגנים וראויים.  בסופה של דרך, ובמובלע, נאלץ היה אף התובע  להודות בכך.  משנשאל על ידי בית המשפט מה היה קורה אילו קבלנים רציניים, אף לשיטתו, היו נותנים הצעות מחיר המוכיחים ששגה בנקיבת מחיריו, הוא נאלץ להודות כי "הייתי שוקל והייתי מוחל על המחירים הגם שאני בטוח בצדקתם" (עמ' 5 לפרוטוקול).

            אכן, כך בדעתי לקבוע. בין הצדדים נקשר הסכם לעיצוב מנגנון לבדיקת החשבון הסופי שהנפיק התובע לנתבע. כפי שיבואר בהמשך בקביעה עקרונית זו שלי לא סגי. כך,  על שום  מה?

11.        השאלה הראשונה הניצבת היא האם ההסכמה האמורה  קיבלה ביטוי בכתב, אם לאו.  גרסתם של הנתבע ואילן ברורה ונחרצת. הסיכום האמור תועד בכתובים, ובשני העתקים. אלו הופקדו בידיהם הנאמנות של האחים, יוסי ואילן. עותק ההסכם שבידי אילן אבד.

            התובע מכחיש גרסה זו. לשיטתו לא היה ולא נברא הסכם בכתב. טענת אובדנו של הסכם בכתב זה, היא טענה שקרית חסרת-שחר.

12.        לכאורה, דמות-מפתח שיכולה הייתה לזרות אור על מחלוקת זו היא עדותו של יוסי, אחיו של התובע. יוסי לא זומן לעדות לא על ידי התובע, אחיו, אף לא על ידי הנתבע. יכולני להעלות על דעתי שיקולים לחובתו של כל בעל דין לעניין הימנעותו מלזמן את יוסי לעדות.

            ככל שעסקינן בתובע, יכולני להעלות תמיהה על שום מה הוא לא ראה לזמן את יוסי לעדות. יוסי הוא אחיו. משום כך, לכאורה, סביר להניח כי יוסי היה תומך בגרסה כי ככל שהושג הסכם הוא לא נעשה בכתב. שמא העובדה שהתובע נמנע מלקרוא ליוסי לעדות מעידה על כך שאילו יוסי היה מוזמן לעדות הוא היה מציג את ההסכם בכתב?