פסק-דין בתיק א 100489/01

1.         מבוא

עניין לנו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים, נכות מתאונה ושחרור מתשלום פרמיות בתקופת אי כושר.

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 2.4.98.

הצדדים אינם חלוקים באשר לנכות שנותרה לתובע בשיעור 9.75%, בגין פגיעה בגבו.

הנכות  נקבעה ע"י ד"ר יון שמונה כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

התביעה הוגשה לאחר  שהנתבעת דחתה את  דרישת התובע  לתשלום על פי הפוליסה ולשחרור מתשלום פרמיות בתקופת אי הכושר היינו מ-2.4.98 ועד-30.11.98.

2.         גדר המחלוקת שבין הצדדים

א.         הפרת חובת הגילוי

לטענת הנתבעת, הסתיר התובע מידע מהותי אודות מצבו הרפואי בעת שחתם על בקשת ההצטרפות לביטוח והצהרת הבריאות ביום 24.11.95  וכן בעת שביקש להגדיל את סכומי הביטוח ביום 31.5.96.

לטענת הנתבעת הסתיר התובע את העובדה כי הוא סובל מבעיות בגב תחתון מזה שנים עובר לעריכת הביטוח. לביסוס טענתה מצרפת הנתבעת את תיקו הרפואי של התובע, הודעות על פגיעות בתאונות עבודה למל"ל וחוות דעת של ד"ר פרלוק,רופא חתם.

משכך, הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול הפוליסה.

על פי האמור בהצהרות הבריאות שחתם התובע,לא סבל מכל בעיה רפואית לפני כניסתו לביטוח.

לטענת התובע, לא היה בתשובותיו כל הסתרת מידע שכן פקידת הבנק, בפניה חתם על המסמכים, לא שאלה אותו באשר לבעיות בגבו.כל ששאלה אותו היו שאלות כלליות בעניין מצבו הבריאותי ואם הוא סובל ממחלות קשות או כרוניות. על כך השיב בשלילה שכן לא סבל מאלה.

עוד טוען התובע בהקשר זה כי כלל לא ניתן לו לקרוא את המסמכים לפני שהתבקש לחתום עליהם.

טענתו הנוספת של התובע נוגעת לזכותה של הנתבעת לבטל את הפוליסה במועד שבו הודיעה על ביטול הפוליסה. לשיטתו,לא הייתה הנתבעת רשאית לבטל את הפוליסה וזאת לאור הוראות סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח,התשמ"א 1981 (להלן:החוק). במועד הביטול כבר עברו למעלה משלוש שנים מיום כריתת החוזה.

ב.         הודעת התובע נמסרה באיחור

לטענת הנתבעת נמסרה הודעת התובע לראשונה ביום 24.1.99 במכתב בא כוחו. זאת לאחר שתמה תקופת אי הכושר. הנתבעת מפנה להוראות סעיף 6(א) לנספח השחרור שבפוליסה.

ג.          התובע לא הוכיח כי איבד את כושרו לעבוד

לטענת הנתבעת זכאי התובע לשחרור מתשלום פרמיות רק בחלוף שלושה חודשים מיום התאונה. התובע לא הוכיח כי לאחר אותה תקופה נשלל ממנו כושר העבודה בשיעור של 75% לפחות כדרישת הפוליסה.

התובע טוען כי צירף תעודות אי כושר שאושרו ע"י המל"ל ואשר ניתנו לו ע"י הרופאים שטיפלו בו. עוד הוא טוען כי טענתו לפיה לא עבד כלל בתקופה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

3.         העדים

מטעם התובע העיד הוא בעצמו.