פסק-דין בתיק א 100421/01

בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם מאור מיום 2.10.05 לפיה נדחתה בקשת המערערות לביטול מחיקת התביעה מחוסר מעש.

השתלשלות האירועים בתיק

1.         המערערות הגישו כתב תביעה כנגד המשיב ביום 12/9/01 על סך 93,908 ש"ח כאשר כתובת הנתבע בכתב התביעה הינה בלוס אנג'לס.

ביום 25.2.03 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם קורן (כתוארו אז) למחיקת התביעה מחוסר מעש.

ביום 3.8.04 הגישו המערערות בקשה לעיכוב מחיקת התובענה מחוסר מעש.

אז ככל הנראה הוחייה התיק אך שוב מפאת חוסר פעילות ניתנה החלטה ע"י כבוד הרשם מאור ביום 21.10.04 לפיה תימחק התביעה מחוסר מעש.

ב 10.5.05 הוגשה בקשה להימנע ממחיקת התביעה אשר נדחתה ע"י כב' הרשם מאור.

ביום 18.5.05 הומצא עותק כתב התביעה לב"כ המשיב- עו"ד ברקאי.

ביולי 2005 הגישו המערערות בקשה למתן פס"ד שנדחתה לאור העובדה שהמסירה בוצעה לאחר שהתביעה נמחקה. (החלטה מיום 8.7.05).

ביום 14.9.05 הוגשה שוב בקשה לביטול מחיקה מחוסר מעש וגם בקשה זו נדחתה ובהחלטה נשוא הערעור.

עתה מבקשות המערערות להורות על החזרת התיק לביהמ"ש לצורך מתן פסק דין, בהיעדר הגנה, כנגד המשיב.

טענות הצדדים

2.         בעקבות הגשת הערעור, הוגשה ע"י הגב' ריבה ברקאי הודעה לביהמ"ש לפיה ביום בו הומצא כתב התביעה במשרד בעלה, עו"ד ברקאי,  היה הוא מאושפז בביה"ח עקב מחלה קשה ונפטר ביום 20.5.05. כמו כן מסרה כי לא ידוע לה על לקוח בשם המשיב וכי בעלה המנוח מעולם לא ייצג את מר מיטשל.

תגובת המערערות להודעת הגב' ברקאי הייתה כי מחיקת התובענה תביא לאובדן משאבים רבים שהושקעו בניסיונות לאיתור המשיב כמו גם לאובדן חוב בסכום של כמאה אלף ש"ח.

המערערות צירפו לתגובתם ייפוי כוח שאותר על ידן ואשר ניתן ע"י המשיב לשני עורכי דין ישראלים: עו"ד אהרון ברקאי וע"ד ליאורה ברקאי מאירי.  כמו כן בידי המערערות מכתב ממשפחת מיטשל בו קיימת התייחסות ישירה לעורך דינם- אהרון ברקאי ולקשר עימו.

דיון והכרעה

3.         תקנה 477 לתקנות סד"א, התשמ"ד-1984, קובעת כי אם הנמען מינה עורך דין, די בהמצאה לעורך הדין. המצאה למשרד עו"ד של בעל דין במען שאותו ציין על גבי כתבי בי-דין, היא המצאה כדין. יש להוכיח במצב זה כי משרד עורכי הדין בו בוצעה ההמצאה אכן מייצג את הנמען. (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 538).

לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בי-דין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 403/64). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו ובלבד שהוסמך עוה"ד לייצגו באותו עניין.

המערערות מבקשות לעמוד בנטל הוכחה זה ע"י הצגת ייפוי כוח אשר ניתן לעו"ד ברקאי. ייפוי הכוח המצורף כנספח א' לתגובתן הינו לא ברור, לא נושא תאריך וללא שיוך לתובענה שבכותרת, דהיינו לא ניתן להסיק כי ייפוי כוח זה ניתן לעו"ד ברקאי על מנת שייצג את המשיב בתובענה שבכותרת, וגם לא ניתן להסיק כי היה זה ייפוי כוח כללי לקבלת כתבי בי-דין ומכל מקום לא ניתן להסיק כי בשנת 2001 עת הוגשה התביעה לראשונה פעל כעורך דינו של המשיב.

גם המכתב אותו צירפו בנספח ב' לתגובתם ואשר אמור להראות קשר בין עו"ד ברקאי למשיב, איננו מוכיח דבר שכן תאריכו הוא אוגוסט 1999, שנתיים לפני הגשת כתב התביעה בעניינינו.

4.         יתר על כן מבקשות המערערות להסתמך על המצאה חדשה, מיום 18.5.05, כארבע שנים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, בעוד עו"ד ברקאי היה במיטת חוליו על ערש דווי ולא ברור כלל כי באותה תקופה היה עדיין עו"ד של המשיב ומורשו לקבלת כתבי בי-דין, אם בכלל היה במעמד זה כלפי המשיב אי פעם.

עוד סומכות המערערות על העובדה כי ייפוי הכוח ניתן גם לעו"ד ליאורה ברקאי מאירי אשר עדיין פעילה. לא זו אף זו שגם באשר לייפוי שניתן לעו"ד ברקאי-מאירי, יפים הדברים שנאמרו באשר לעו"ד ברקאי, משרדה כלל לא נמצא בכתובת אשר אליה נמסר כתב התביעה.