פסק-דין בתיק א 1004/97

א. רקע

1.  תביעה כספית בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבעת 1 - י.כ. הובלות בע"מ בע"מ וכנגד הנתבעים 2-4 הערבים לה, שעילתה אי תשלום חוב כספי שחבה הנתבעת 1 לתובע בנק דיסקונט בע"מ, וכנגד הנתבעים 2-4 בגין בהתאם לכתבי ערבות עליהם חתמו להבטחת חובותיה. יצויין כי הנתבע 2 היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 1 ואילו הנתבעים 3+4, הינם אחיו. סכום התביעה כנגד הנתבעים 1+2 עומד (למועד הגשת כתב התביעה) על סך  685,342 ש"ח וכנגד הנתבעים 3+4 על סך 184,760 ש"ח.

2.   כתב התביעה עצמו הוגש עוד בתחילת שנת 1997, ולאחר דחיות רבות בו, בעיקר נוכח מחדלי הנתבעים, הועבר התיק לטיפולי בסוף שנת 2005, זאת במסגרת ניתוב תיקים חדש בבית המשפט. לאחר מספר הליכים מקדמיים, נשמעו הראיות בו בשתי ישיבות רצופות בשלהי שנת 2006 ובהמשך להן, ולאחר שנתקבלו לאחרונה סיכומי הצדדים, ניתן פסק דין זה.  יצויין כי רק נתבעים 3+4 הגישו סיכומים בתיק ואילו הנתבעים 1 +2 נמנעו מעשות כן.

3.   תמצית טענות הנתבעים  כעולה מכתב הגנתם היא, כי יתרת החשבון המצוינת בכתב התביעה שגויה והם לא חייבים לתובע מאומה, תוך שהתובע עשה בחשבון פעולות שלא כדין, בניגוד למוסכם או להרשאה שקיבל, בחוסר תום לב ובניגוד לחובת הנאמנות החלה עליו. במסגרת תצהירים שהוגשו בתיק, פורטה טענה הנוגעת לחתימה על הערבות ללא הסבר, לא על ידי הנתבע 2 ולא על ידי הבנק, הן בדבר מהותה - חתימת ערבות לחשבון העו"ש ולא רק להלוואה, והן בדבר העובדה כי חשבון הנתבעת 1 מצוי באותה עת ביתרת חובה של כ - 400,000 ש"ח. 

ב. ראיות הצדדים:

4 .  נוכח טענת הנתבעים כעולה מכתב הגנתם ובהתאם להחלטת עמיתתי כב' השופטת נ. נצר בשלב מוקדם של הטיפול בתיק, נקבע היפוך סדר הבאת הראיות. מטעם הנתבעים העידו איפוא הנתבעים 2, 3 ו - 4. מטעם התובע העיד מנהל סניף באר שבע של הבנק, מר ויקטור קלומיטי וכן הגב' אינה בלוניק, פקידת מחלקת האשראי בסניף, בפניה חתמו הנתבעים 3 +4 על כתבי הערבות.

כן הוגשו דפי החשבון של החשבון נשוא התביעה (נ/1 א'-טז'), הסכם בין הנתבעת 1 לבנק מיום 28.4.94, דף חשבון עו"ש מיום 31.12.96, כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 29.4.96 חתום על ידי הנתבע 2, וכתב ערבות מתמדת מוגבלת לסכום של 150,000 ש"ח חתום על ידי הנתבעים 3 +4 מחודש יולי 95 (נספחים א'-ד' לתצהיר מנהל התובעת). כן צורפו מסמכים שונים המתייחסים לכספים שנתקבלו בגין המשאיות שניזוקו (נספחים ו' - יא' לתצהיר מנהל הנתבעת). נוהלי המפקח על הבנקים באשר להחתמת ערבים משנת 90, 95 וזה העדכני להיום, צורפו בלא התנגדות, כנ/2 (א'-ג' בהתאמה).

תמצית העדויות

5. עדות הנתבע 2 - מר יהודה כהן:

א.     הנתבע 2 היה כאמור הבעלים והמנהל בנתבעת 1. טענתו היא, כי בעקבות אבדן רכוש החברה לאחר ששתי משאיות של החברה ניזוקו, והואיל והחברה היתה חייבת חוב כספי לחברה המבטחת, שהיא חברת בת של התובע, והואיל והמשאיות היו משועבדות לתובע, נקבע כי יש לקזז את סכום החוב ואת היתרה להעביר לבנק באופן ישיר בשל חובות החברה (ס' 4-7 לתצהירו מיום 5.4.05). התובע לא מסר לנתבע 2 מהו סכום הכסף שהועבר לרשותו על ידי החברה המבטחת, ואולם עפ"י פס"ד נקבע, כי  סכום התשלום שהיה על חברת הביטוח לשלם הינו 220,000 ש"ח (ס' 7 לתצהיר הנ"ל). כתוצאה מאובדן הרכוש, הופסקה פעילות החברה ומאז אינה פעילה עוד.

ב.   בחקירתו הנגדית מאשר העד, כי לאור בקשת הבנק להביא שני ערבים לקבלת הלוואה לאחר שנכנס לקשיים, פנה לאחיו (הנתבעים 3+4) בבקשה לשמש כערבים לה. בפועל לא ניתנה לדבריו ההלוואה ולא הוזרם כסף לחשבון (עמ' 7 לפרוטוקול  ש' 11-15). אין בידיו כל מסמך לאימות גרסתו (עמ' 7 ש' 19-20). האשראים שקיבל מהבנק מעת לעת היו בגובה של 50,000 - 100,000 ש"ח ואולם היה כל הזמן בחריגות. לא היו כל בטחונות, זולת המשאיות הנ"ל (עמ' 8 ש' 1-5).

דרישת הבנק לערבים היתה תנאי להמשך הפעילות שלו, שכן היה "יותר מדי בחריגה" (עמ' 8 ש' 9- 12 ועמ' 10 ש' 13 - 20). החשבון גם הוגבל בשל חילול שיקים, ואף זאת היתה סיבה לדרישת הערבים מצד הבנק (עמ' 8 ש' 13-16). הדרישה היתה לשני ערבים, הבנק לא הציע את זהותם, אלא היה זה הנתבע 2 שהציע את שני אחיו והבנק הסכים (עמ' 10 ש' 19-20). ההלוואה בסך 150,000 ש"ח אמורה היתה לכסות את האוברדרפט (עמ' 10 ש' 23-29). עם חתימת הערבים, ניתנה לנתבעת האפשרות לפעול שוב בחשבון (עמ' 8 ש' 20). העד מדגיש כי הערבים נתבקשו לחתום על הלוואה ולא על יתרת העו"ש, תוך שסגנית המנהל אף ציינה כי ככל שלא יובאו ערבים יסגר החשבון (עמ' 8 ש' 10 וש' 27). לשאלה לפיה ההלוואה אמורה להיות מוזרמת לחשבון העו"ש ענה העד "הכל במסגרת הבנק"  (עמ' 8 ש' 30).

העד מאשר כי ביולי 95 היה ביתרת חובה גבוהה מאד, מעל 200,000 ש"ח מעבר לחובות מסביב בחברה וכ - 120,000 ש"ח בחשבונו הפרטי.   בסה"כ היתה לו יתרת חובה של כ - 700,000 ש"ח (כולל המשאיות) (עמ' 9 ש' 20 - 31 ועמ' 10 ש' 3-4).

הנתבע 2 הוא ששכנע את הנתבעים 3+4 לחתום כערבים, לאחר שבתחילה סירבו והסכימו כדי להציל את המצב. הוא הסביר להם שהמדובר בהלוואה (עמ' 11 ש' 7 - 15). 

העד מאשר כי בתקופה הרלוונטית היה חשבון החברה ביתרת חובה של כ - 400,000 ש"ח. (עמ' 11 ש' 27-31 ועמ' 12 ש' 1-3).  מעבר לאמור ניתנה לו הלוואה נוספת של 200,000 ש"ח ללא ערבים (עמ' 12 ש' 7 - 10). הבנק לא אישר המשך פעילות, למרות חתימת הערבים שכן לא עמד ביעדים של איזון הכנסות והוצאות (עמ' 12 ש' 13-14). מכל מקום אף לאחר שגילה שהערבים חתמו על העו"ש ולא רק על ההלוואה, לא גילה זאת להם ולא העמידם על הסכנה אליה נכנסו (עמ' 13 ש' 29-30).

6.      עדות הנתבע 3 - מר יוסי כהן

א.   ביום 2.7.95 הגיע לבנק לחתום על הלוואה בסך 160,000 ש"ח לבקשת אחיו - הנתבע 2. הוא נתבקש לחתום וחתם על מסמכים בלא שקיבל הסברים כלשהם על תוכנם ומבלי שהתאפשר לו לעלעל ולעיין בהם (תצהירו מיום 17.3.05 סעיפים 1-4). מעולם לא נמסר לו על ידי אחיו או על ידי הבנק שיתרת החובה בחשבון עומדת במועד החתימה על 400,000 ש"ח, ורק בדיעבד הבין כי חתם על ערבות לחשבון העו"ש. לו היה יודע עובדות אלה - לא היה חותם על הערבות.

ב.      בחקירתו הנגדית מאשר העד, כי חתום על כתב הערבות וכי על הערבות כתוב לחשבון עו"ש 829935 (נשוא כתב התביעה - י.ש.) (עמ' 14 ש' 21-26).

7.      עדות הנתבע 4 - מר יעקב כהן