פסק-דין בתיק א 100172/00

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1973 נפגע בשתי תאונות דרכים; האחת ביום 23.5.99 (להלן: "התאונה הראשונה"), והשנייה ביום 9.9.99 (להלן: "התאונה השנייה").

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונות, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה הראשונה ניתן ללמוד, כי התובע טופל בבית החולים איכילוב בתל אביב, בחדר המיון, בגין חבלות ושפשופים, ושוחרר לביתו. בתאונה השנייה נשברה כף רגלו השמאלית של התובע והושמה בגבס. התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר חנן טאובר (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע בתאריך 27.6.02. בחוות דעתו מיום 3.7.02 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן: "מדובר בגבר כיום כבן 29 אשר נפגע בשתי תאונות דרכים. הראשונה ב- 23.5.99 הותירה אמנם מעט כאבים בשורש יד ימין אך מיחושים אלה אינם מגיעים לכדי נכות אורתופדית. בתאונה השניה מיום 9.9.99 נגרמו לתובע שברים בעצם המסרק ה- 2 ובבסיס מסרק 3 בכף רגל שמאל. כתוצאה משברים אלה הוא סובל עדיין מכאב בכף הרגל השמאלית בעיקר בזמן מאמץ של הרגל. נכותו האורתופדית בגין פגיעה זו מוערכת על ידי ב- 5% לפי ס.ל. 49 (4) חלקי ומותאם...".  

5.         המומחה לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו; נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית של 5% בגין הפגיעה בכף רגל שמאל. לא הוכחה כל נכות אחרת. עיקר הדיון התמקד בהיבטים התפקודיים של הפגיעה.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).

7.         בענייננו, הפגיעה בתפקוד הכללי של התובע תואמת את הנכות הרפואית, או קרובה לשיעור זה. לא נראה סביר שתפקודו הכללי של התובע, בהתחשב באופי פעילויותיו, ייפגע במידה העולה על אחוז נכותו האורטופדית.

פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות

8.         התובע עבד כחוקר פרטי (עדיין ללא רישיון כחוק, עד היום), כ"פרילנס" אצל אריה פרידר, בעיקר בביצוע מעקבים ומסירות. מעבר לכשלושה חודשי אי כושר, חזר התובע לעיסוקו זה. הוא טוען לכאבים ולמגבלות בעמידה ובתנועה, ועקב זאת פגיעה קשה ביכולתו לבצע את הפעולות הנ"ל וצורך להיזקק ל"קבלני משנה". קשה לקבל את מצב הדברים כפי שמוצג על ידי התובע. פרידר עצמו (נ/4) ציין כי התובע חזר ל"פעילות מלאה". בעדותו ניסה להסביר זאת ואמר כי התכוון כנראה "להספק הכספי" (עמ' 26 לפרוטוקול). כך או כך, אפילו מדובר "רק" בהספק הכספי, הרי זה העיקר. אין גם חולק כי התובע נעזר בקבלני משנה - איבגי, לצורך מסירות (נספח ז'; עדות איבגי, עמ' 23 - 24 לפרוטוקול) ומזרחי, לצורך מעקבים (נספח ו'; עדות מזרחי, עמ' 27 - 28 לפרוטוקול). התבססות התובע על נתונים תיאורטיים שונים בסיכומיו, אין לה כל בסיס או הצדקה. כל הוצאה עודפת תמצא את ביטויה ואת דרכה למאזן ההכנסות הכולל. קשה לקבל את הטענה, שפגיעה בסדר גודל מינורי יחסית כבענייננו, תעכב או תפגע קשות בהתפתחותו של התובע בעיסוקו זה, ואכן, התובע יצר לעצמו שם ומעמד ועובד כעצמאי לכל דבר (ראו גם עדות ודו"ח החוקרת אילנית מנדלסון, שמצאה שהתובע לא נמנע מנטילת כל סוג עבודה הכרוכה בעיסוקו).

            נבחן, אם כך, את היקף הכנסותיו של התובע לפני התאונה השנייה ולאחריה. לפי דו"חות השומה, ניתן לראות בבירור עלייה משמעותית, "קפיצת מדרגה", בין המחזורים של השנים 1998, 1999, 2000 (81,348 ש"ח, 101,308 ש"ח, 109,428 ש"ח, בהתאמה), לבין אלו של 2001, 2002 ו - 2003 (163,924 ש"ח, 201,036 ש"ח, 198,103 ש"ח, בהתאמה). מרמת הכנסה (לפני מס) של 55,000 - 60,000 ש"ח עד שנת 2000, "קפץ" התובע להכנסה של 85,149 ש"ח בשנת 2001 ו - 116,896 ש"ח בשנת 2002 (למרות המחזור הגבוה, הסתכמה ההכנסה בשנת 2003 בסכום של 59,450 ש"ח בלבד, אך לתובע אין הסבר לכך, והוא לא תולה זאת בהחמרה בבריאותו - עמ' 11 לפרוטוקול).

            לאור "נתוני אמת" אלה, כאמור, יש לדחות את רוב רובן של טענות התובע לפגיעה משמעותית בכושר השתכרותו. עם זאת, לא הייתי שולל מהתובע כל פיצוי בראש נזק זה, שהרי מדובר בכל זאת בנכות רפואית אורטופדית ובמגבלה פיזית, שבלעדיה יש להניח שהתובע היה מתאמץ ומצליח אף יותר.

9.         לפיכך, הייתי נוקט, במקרה זה, בדרך של פסיקת סכום גלובלי, לעבר (כשלושה חודשי אי פעילות מניבה) ולעתיד.

            בהתחשב בנכותו, מגבלותיו, אלו שנובעות מהתאונה ואלו שלא, גילו ועיסוקו של התובע הייתי מעמיד את הפיצוי על סך כולל של 80,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

10.        אני פוסק לתובע, בגין התאונה הראשונה, בהתחשב בסוג הפגיעה והשפעתה, פיצוי של 6,000 ש"ח, ובגין התאונה השניה, בהתחשב גם בנכות, פיצוי של 12,000 ש"ח, נכון להיום.

הוצאות שונות לעבר ולעתיד

11.        עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה; על דרך האומדן הייתי פוסק סך גלובלי כולל של 2,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום

12.        אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע:

א.                  פיצוי בסך 100,000ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום;

ב.                  שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ;