פסק-דין בתיק א 100136/01

1.    בני הזוג דני, הנתבעים 1 ו-2, מתגוררים ברחוב אורים 52 בשכונה הידועה בכינוייה "שכונת הארגזים". המתחם המוחזק על ידם ששטחו כ-552 מ"ר, כולל 4 מבנים - אחד מהם שימש כחנות מכולת (להלן: " הנכס").

הצעירה בילדיהם - הבת טובית, כיום כבת 23 - מתגוררת עם הוריה במקום. שלושת ילדיהם האחרים העתיקו את מקום מגוריהם אל מחוץ לשכונה - ככל הנראה בשנים האחרונות, לפי שבדיון בבקשת הרשות להגן בפברואר 2004, העיד אביהם שכל ילדיו גרים בנכס, אך בעדותו בהליך כאן בפברואר 2004, מסר ששלושת הבנים ובכללם הנתבע 3 עזבו את המקום. העדות הזו, יש לציין, "תוקנה" בסיכומי הנתבעים. שם נטען שכל הילדים חזרו להתגורר בנכס.

הנכס נמצא בתחום פרוייקט לפינוי בינוי שכונת הארגזים (להלן: "הפרוייקט") , ובתחילת שנת 2001, הוצע לנתבעים לפנותו כנגד פיצוי אשר כלל 2 דירות בנות 4 חדרים כ"א ו-100,000 $. לטענת הנתבע 2 (להלן: " הנתבע"), במסגרת המשא ומתן לפינוי אף הוצעו לנתבעים 4 דירות בנות 3 חדרים כ"א, אלא שההצעות הללו לא סיפקו אותו: "גם את זה לא רציתי. רציתי יותר, גם לפי המכרז מגיע לי יותר" (פרוטוקול מ-24.2.2004, עמ' 8).

במרץ 2001 נשלח לנתבעים מכתב מטעם התובעים ובו דרישה לסור למשרדן של התובעות 1 ו-2 תוך 7 ימים לצורך חתימה על הסכם פינוי וכן, הודעה על דבר ביטול הרשות להחזיק בנכס. (מכתב זה מצורף לכתב התביעה כנספח א').

הנתבעים טוענים שהמכתב האמור מעולם לא הגיע לידיהם. עם זאת, הם מאשרים כאמור שנוהל עמם משא ומתן לפינוי הכנס. הם אפילו טוענים שקבלו הצעה כתובה מאת התובעים וכי להצעה הזו ניתנה הסכמתם, אלא שהתובעים מטעמים שאינם ידועים להם חזרו בהם מאותה הצעה.

כך או אחרת, בספטמבר 2001, הוגשה כנגד הנתבעים בסדר דין מקוצר, תובענה זו לפינוי ולסילוק יד.

מר חכשורי שהעיד לתובעים הסביר את כשלון המו"מ עם התובעים במילים אלה: "כשלאדם מגיע פינוי אחד ומפולת (ככל הנראה צריך להיות  "מכולת" - נ.ר.) והוא דורש 5 פינויים אז לא לפי תנאי המכרז. מבחינתי אדם שמרביץ מהשמים תנאים כאלה זה כמו טריקת דלת בשבילי".

טרם שהוגשו סיכומי הצדדים בהליך כאן, הנתבעים בקשו וקיבלו הזדמנות נוספת למצות את המשא ומתן עם התובעות 2 ו-3, אבל גם זה היה ללא הועיל.

2.    כב' השופט מור בהחלטתו ליתן לנתבעים רשות להתגונן קבע, כי הטענה לרשיון לחזקה בנכס עומדת לנתבעים כטענת הגנה "אולם לאור העובדה כי רישיון זה בוטל כדין בעצם הגשת התובענה... ניתנת להם הרשות להתגונן בטענה כי הם זכאים לפיצוי בהתאם להוראות ההסכם, הוא ההסכם הנזכר בסעיף 4 לכתב התביעה"  (החלטה מיום 1.5.02).

ההסכם שאליו מתייחס סעיף 4 לכתב התביעה, הוא חוזה הפיתוח שנחתם בין התובעות 2 ו-3 לבין התובע 1, בעקבות זכייתן במכרז אשר פורסם ב-1998 על ידי התובע 1 וגורמים נוספים,  לביצוע הפרויקט (להלן: " המכרז").

בהתאם לתנאי המכרז, על התובעות 2 ו-3 לבצע על חשבונן את כל הפינויים במקרקעין שבתחום התב"ע החלה על המקום, ולשלם לזכאים לכך על פי המכרז, פיצוי כנגד פינויים.

במסגרת בר"ע לבית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים להרחבת הרשות להתגונן כך שהיא תתפרש גם על הטענה שבידי הנתבעים רשות בלתי הדירה להחזיק בנכס. (כב' השופטת גרסטל, בהחלטה מיום 1.5.02).

3.    הנכס נרכש על ידי הנתבעים ב-1972, מידי אחד בשם שמפניוטי תמורת סכום של 17,000 ל"י. הסכם הרכישה נערך על ידי עורך דין, אלא שעורך הדין נפטר וההסכם אבד בשטפונות, כך לדברי הנתבע 2.

בעת הרכישה, היו במתחם לפי עדותו: " צריף אחד גדול והדירה" וכן הייתה המכולת (פרוטוקול מ-24.2.2004, עמ' 7).

על מצב הנכס בשנים הבאות ניתן ללמוד מתשריט מ-1981 ומדוחות סוקרים מיולי 1992 -אלה הוגשו באמצעות העד מיכאל גרשוביץ, מנהל מחלקת פיקוח במחוז תל-אביב של המינהל, בדיון שהתקיים ב-18.11.2003  בת.א. 121886/00, מינהל מקרקעי ישראל ואח' נ' יחיאל בדיחי ואח'.

לפי תשריט מ-1981, הנכס כלל בית מגורים בן 3 חדרים; לצדו מבנה-פחון, ובשולי החצר - חנות.

ב-1992, נמצאו במתחם, לפי דוחות סוקרים - בניגוד לאמור בסיכומי התובעים, אין מדובר בתשריטים כי אם בדוחות במילוליים - בית מגורים ששטחו 157 מ"ר, המבנה אשר שימש כחנות מכולת, ומחסן עץ שאינו מופיע בתצ"א.

בשנה זו הוצע לנתבעים על ידי חלמיש לפנות את הנכס, תמורת פיצוי, אך המשא ומתן הזה לא הבשיל (ס' 49 לתצהיר הנתבע).

למכרז מצורף " סקר פינויים בשכונת הארגזים" אשר נערך ב-1996 (להלן: " הסקר"). בני הזוג דני מופיעים בסקר כמחזיקים במבנה מס' 20, ובנם, אברהם דני - כמחזיק במבנה מס' 21.