פסק-דין בתיק א 10012/04

      מבוא וטיב המחלוקת

1. התובעת, הבעלים של מחסן הנמצא ברח' שדרות מוריה 107 בחיפה (הידוע גם כגוש 10780 חלקה 75), (להלן-"המחסן"), הגישה כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי המחסן אשר הושכר לו ע"י הבעלים שקדמו לתובעת.  בנוסף דרשה התובעת פיצוי בגובה של 7,590$ בשל איחור בפנוי המחסן בהתייחס למועד שנקבע לכאורה בהסכם השכירות.  סכום הפיצוי חושב לפי 55$ פיצוי מוסכם ליום וזאת בשל 137 יום שחלפו מיום 31.12.03 ועד ליום הגשת התביעה.

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן בטענה כי הוא רשאי להמשיך להחזיק במחסן וכי אין התובע זכאית לפיצוי הנתבע.

3. לאחר דיון  בטענות הצדדים החליט כב' הרשם לדחות בקשת הרשות להתגונן כנגד סעד הפינוי, אך הוא הוסיף וקבע כי הפינוי לא יבוצע לפני 1.3.05.

4. הנתבע הגיש ערעור על החלטת הרשם. כב' הש' גנון קבל את הערעור בשאלת אחת, הוא קבע כי מועד הפינוי יוארך עד ליום 1.7.05 ובלבד שעד לאותו מועד ישלם הנתבע סך של 500$ לחודש.

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי המחסן פונה בפועל במועד שנקבע-1.7.05 וכי הנתבע עמד בתשלום החודשי של 500$ לחודש.
6. המחלוקת  שנותרה להכרעה הינה האם זכאית התובעת לפיצוי כספי בשל איחור במועד הפינוי המוסכם להבדיל מהמועד שנקבע ע"י בית המשפט בהחלטת כב' הש' גנון (או כב' הרשם שדה). במידה והתשובה לשאלה הינה חיובית, תשאל השאלה ממתי יש להתחיל ולחייב את הנתבע בפיצוי בשל איחור בפינוי ומה גובהו של הפיצוי.

7. עוד יצויין כי לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית: תצהירו של מר יעקב פינגולד מנהל התובעת ותצהירו של הנתבע הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו פסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק ועל פי סיכומים בכתב שהוגשו לאחר מכן ע"י הצדדים.

       כרונולוגיה

8. ביום 24.12.01 נחתם בין הנתבע לבין האחים עופר הסכם לשכירת המחסן, (נספח ד' לתצהיר מר פינגולד).

1. ביום 25.12.02 הוארכה תקופת השכירות עד ליום 31.12.03, (נספח ה' לתצהיר מר פינגולד).
2. ביום 25.12.03 הודיע מר פינגולד לנתבע כי אין הם מעונינים לחדש חוזה השכירות ועליו לפנות המחסן ביום 31.12.03, (נספח ח' לתצהיר מר פינגולד).
3. ביום 19.5.04 הוגשה תביעת הפינוי.
4. בפועל שילם הנתבע דמי שכירות עבור כל התקופה ובכלל זה עד למועד הפינוי סכום בשקלים השווה ל-500$.

      דיון

5. אקדים ואומר כי העובדה כי הרשם קבע כי "הפינוי לא יבוצע לפני 1.3.05 וזאת ע"מ לאפשר למבקש למצוא מחסן או סידור חלופי" כמו גם האורכה שניתנה  לנתבע ע"י כב' הש' גנון עד ליום 1.7.05 "כדי לאפשר להתארגן" אין בהם כדי להועיל לנתבע ולהקנות לו פטור מתשלום פיצוי כספי במידה ומועד הפינוי המוסכם קדם לאותו מועד.

6. עצם העובדה כי בית המשפט הותיר לבירור את הסעד הכספי מעידה על כך ומיותר לציין כי בית משפט אינו מתערב בתוכן ההסכמים שבין הצדדים, אותו יש לברר בהתאם לעדויות והראיות שהוצגו.
7. מתצהירו של הנתבע ניתן ללמוד כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה כי תקופת השכירות נקבעה בהסכמים בכתב. ההסכם הראשון נחתם ביום 24.12.01 (סעיף 6ב' לתצהיר הנתבע) וההסכם השני ביום 25.12.02 (סעיף 6ד' לתצהיר הנתבע).

8. אין צורך להתעמק בניתוח טעות הדפוס שנפלה בתאור תקופת השכירות בהסכם הראשון שכן לגרסת הנתבע בתצהירו "בתום תקופת השכירות על פי הסכם השכירות הנ"ל, הוארכה תקופת השכירות של המחסנים בשנים עשר חודשים נוספים עד ליום 31.12.03". אמור מעתה בין הצדדים הסכם שכירות חתום על ידי שני הצדדים ולפיו תקופת השכירות המוסכמת מסתיימת ביום 31.12.03, לכך אוסיף כי לאחר אותו מועד לא נחתם בין הצדדים הסכם כלשהו אחר.