פסק-דין בתיק א 002221/01

1.         ביום 14/12/95 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט אורי גורן (כתוארו דאז), בתיק ה"פ 675/94 (להלן: " פסק הדין"), אשר קבע כי על אוניברסיטת תל אביב (להלן: "האוניברסיטה") למצוא לתובעת, אתי לבקוביץ (להלן: " התובעת"), מנחה חלופי לצורך השלמת עבודת התזה שלה וקבלת תואר מוסמך במדעי ההתנהגות. כב' השופט גורן הוסיף וציין:

"הייתי מצפה מהאוניברסיטה למצוא פתרון ברוח הדברים בפסק דיני זה ולא להגיע לעימות משפטי נוסף עם המבקשת".

בתיק זה טוענת התובעת כי האוניברסיטה לא קיימה את התחייבויותיה על פי פסק הדין ועל כן היא זכאית לפיצויים, וכי יש לחייב הן את הנתבעת והן את הנתבע 2, פרופ' יורם זעירא (להלן: " פרופ' זעירא") באופן אישי הואיל והוא הפר את התחייבותו החוזית להנחות אותה.

2.         טענות הצדדים

א.         התובעת טוענת כי עשתה מצידה כל אשר היה באפשרותה כדי לקיים את פסק הדין. היא זו שפנתה ראשונה, לאחר מתן פסק הדין לאוניברסיטה בבקשה לקיים את פסק הדין, אך לטענתה היתה סחבת מכוונת מצד האוניברסיטה, אשר עשתה הכל כדי להכשילה וכדי שלא תצליח להשלים את לימודי התואר השני.

האוניברסיטה טענה, כי עשתה כל הנדרש ממנה לצורך קיום פסק הדין, וכי התובעת היא זו שהכשילה את קיומו.

השאלה היא מה צריכה היתה האוניברסיטה לעשות מצידה לצורך קיום פסק הדין.

ב.         הוכח כי בעקבות פנייתה של התובעת לאוניברסיטה ביום 31/12/95, (נספח כ"ז לכתב התביעה), היא הופנתה ל פרופ' הורניק, סגן הדיקן, שהתבקש על ידי האוניברסיטה לנסות למצוא לה מנחה. התובעת התקשרה לפרופ' הורניק ובין השניים התקיימה שיחה ארוכה, כאשר התובעת טוענת כי פרופ' הורניק עשה הכל כדי להכשילה.

3.         בחינת הראיות

א.         השיחה עם פרופ' הורניק

התובעת הקליטה את השיחה עם פרופ' הורניק. עיון בתמליל השיחה מלמד כי פרופ' הורניק היה מאד ענייני. השיחה היתה מאוד ארוכה וניתן לראות שהוא גילה סבלנות רבה. הוא הסכים להנחות אותה כפי שנדרש על ידי האוניברסיטה, וניסה למצוא פתרון מעשי לבעיה, באופן שניתן יהיה לקיים את פסק הדין ושהתובעת תשלים את לימודיה, וכך הוא אומר בשיחה:

"בכל מקרה, אנחנו נקדם את זה מבחינה עניינית, מה את מציעה שיהיה השלב הבא?" (עמ' 4 שורה 18).

"טוב, כרגע יש לך מנחה, כן, טוב או לא טוב, זה מה שיש, כי אף אחד אחר לא מוכן להנחות אותך. ואנחנו צריכים לעמוד בהחלטת בית משפט, ואנחנו נעמוד בזה, אז לכן אני שואל מה הוא השלב הזה? מה את מוכנה כרגע, אם את מוכנה כדי שאנחנו נקדם את זה?" (עמ' 6 שורות 3-6).

"אז תביאי אותה, אז תביאי את התזה.... אני אקרא אותה" (עמ' 6 שורות18-20).

"... תיקחי את זה בצורה כזאת, שאני אהיה ראש קבוצת המנחים שלך, ועל מנת שזה יחזור אליך עם הערות קונסטרוקטיביות, אני אתייעץ עם אנשים אחרים, שהם רוצים להיות בעילום שם..." (עמ' 14 שורות 1-4).

"אני אומר, אם את רוצה לחזור אלי עם שם, עם מישהו שמוכן להנחות אותך, בעל תואר שלישי, שהוא אדם סביר, אני אשמח מאד." (עמ' 17 שורות 16-17).

"אז עכשיו יש לך מנחה, שזה אני, ואני הולך להיות בנושא הזה ענייני, ותו לא."

התובעת היא זו שניסתה להקשות ולבקש תנאים מוקדמים מפרופ' הורניק, וכך היא אומרת:

"... כל המשפט הזה, אני נלחמתי על העניין, שאני אוכל להמשיך לדוקטורט.... ובעצם ברגע שאתה לא יכול להנחות אופטימלית, בעצם, זה ברור שהעסק הולך לכישלון..." (עמ' 19 שורות 19-23).

"אני מרגישה, שמה שעכשיו הולך להיות, נתנו לי שם של בן אדם, שאני מכבדת אותך, אבל אתה לא בתחום שלי, ואתה לא מבין בנושא הזה.... ובסוף אני אקבל, או שאני אכשל או שאני אקבל ציון נמוך, כיון שאין לי מנחה שמתמצא בתחום" (עמ' 20 שורות 8-11).