פסק-דין בתיק א' 1994/05

א. רקע

1.      תביעה שטרית בסך של 52,152 ש"ח, בגין שיק שנמשך על ידי הנתבעת מחשבונה, אשר ניתן לתובעת כבטחון לתשלום חוב, בגין סחורה שנרכשה מהתובעת עבור עסק בבעלות אביה של הנתבעת ושנוהל על ידי  בעלה (להלן: העסק). השיק הופקד על ידי התובעת וחולל מסיבת חשבון מעוקל והעדר כיסוי.

ב. המחלוקת

2.      אין מחלוקת כי המדובר בשיק בטחון, חתום על ידי הנתבעת שנמשך מחשבונה, ואשר נועד להבטחת תשלום בגין סחורה (חמרי ברזל) לעסק. אין גם מחלוקת בדבר קשרי המסחר שבין הצדדים ובדבר הזמנת סחורה מעת לעת לעסק, לרבות קודם ולאחר מסירת השיק. כן אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחוב קיים בגין אי תשלום עבור סחורה שסופקה, חוב העולה על סכום השיק.

3.      המחלוקת בין הצדדים מצומצמת יחסית ונוגעת לשאלת מושא החוב אותו בא להבטיח השיק האמור: האם נועד זה להבטיח רק את המשלוח הראשון של הסחורה שתספק התובעת לעסק כגרסת הנתבעת (אשר שולם), או שמא, נועד הוא להבטיח את כלל אספקת הסחורה, אשר הועברה מעת לעת על ידי התובעת לעסק, במסגרת קשרי המסחר בין הצדדים, כגרסת התובעת.

ג. תמצית טענות וראיות התובעת:

4.  מטעם התובעת העידו בעל המניות בה מר יחזקאל קרטין, ונציגת המכירות הגב' לאה לב. להלן תמצית עדותם:

א.   התובעת מכרה לעסק ברזל, קודם קבלת השיק ואחריו, תוך שהיתה בקשר מתמיד רק עם הנתבעת ובעלה (ס' 4 לתצהיר מר קרטין מיום 22.12.05 ולתצהיר הגב' לב מיום 26.12.05 וכן עמ' 10 לפרוטוקול ש' 2, 11-12).

ב.  בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע העסק, חדלה התובעת לספק לו סחורה. בעקבות נסיונות גביה של חוב שלא צלחו, פנתה הנתבעת ובעלה לתובעת, לרכישה מחודשת של ברזל, תוך שהוסכם כי התשלום יעשה על דרך הסבת שיקים של לקוחות, בתוספת 10% בגין כל רכישה על חשבון חובות העבר (ס' 5 +6 לתצהירי הנ"ל).

ג.    על מנת להמנע מחשיפת התובעת לסיכונים, עד לקבלת שיקים מוסבים של לקוחות העסק, מסרה הנתבעת את השיק נשוא הנדון, כבטחון, שנועד להבטיח כי הנתבעת תשלם עבור אספקת משלוחים בשיקים המוסבים וכן את תוספת 10% בכל משלוח שנועדו להקטין את החוב הישן(ס' 7, 8 ו - 10 לתצהירי הנ"ל, עמ' 5 לפרוטוקול ש' 15, עמ' 7 ש' 23-24,  30, עמ' 9 ש' 5 עמ' 11 ש' 10).

ד.  הנתבעת אף התחייבה, כי השיק מהעיסקה הראשונה ישמש עבור יתר המשלוחים, ומעולם לא פנתה לקבלת השיק בחזרה לידיה. בנסיבות אלה לא הופקד השיק, אלא לאחר כשנה בלבד, לאחר שלא נפרעו חובות העסק  (ס' 10+16, עמ' 12 ש' 7-8, עמ' 13 ש' 8).

ה.       הנתבעת ובעלה ניהלו את העסק ונהגו בו מנהג בעלים, הם שהזמינו את הסחורה, הם שניהלו את המו"מ על המחיר ותנאי התשלום, והנתבעת לא רק שמסרה שיק אישי שלה, אלא אף חתמה באופן אישי על כל השיקים שנמסרו מחשבון העסק (ס' 12+13 וכן עמ' 4 לפרוטוקול ש' 22 ועמ' 6 ש' 5-11).

ו.        אין כל הגיון בטענת הנתבעת, לפיה נועד השיק להבטיח אך את המשלוח הראשון, תוך שימשך המסחר בין הצדדים, בהיקפים גדולים, בלא שמשתנה למעשה מצב החוב בפועל ובלא שקיימים בטחונות חליפיים (ס' 15).

ד. תמצית טענות וראיות הנתבעת

5. מטעם הנתבעת העידו היא ובעלה - מר אריה חיימוביץ. להלן תמצית עדותם:

6. עדות הנתבעת

א . השיק ניתן מחשבונה, לבקשת בעלה שניהל את עסקו של אביה, לבטחון בגין התשלום של המשלוח הראשון בלבד, עד לפרעון השיקים של הלקוחות המכסים את סכום השיק (ס' 2 (א) לתצהיר מיום 27.2.06).

ב. סכום השיק ניתן עפ"י הערכת אומדן המשלוח הראשון. לפי דברי בעלה של הנתבעת, הוסכם כי עם פרעון השיקים של הלקוחות - יושב השיק לידיה (ס' 2 (ב) + 2(ג)).

ג. התובעת הבטיחה להשיב את השיק ודחתה את העניין מעת לעת. בשל נסיבות אישיות, נשכח הדבר גם מהנתבעת (ס' 2 (ד)).