פסק-דין בתיק א' 1222/05

1.       בתביעתו שלפני עותר התובע לכך, שהנתבע יחוייב לפצותו עבור הפקעת מלוא זכויותיו במקרקעין, הידועים כחלקה 68 בגוש 13708, בשטח 1,808 מ"ר (כ- 1.8 דונם), והמצויים בשטח השיפוט של עירית צפת (להלן - " המקרקעין").

2.       התובע רכש את המקרקעין בשנת 1973, והמקרקעין נרשמו על שמו בספרי המקרקעין. בתאריך 11.3.1976 פרסם שר האוצר דאז הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין, לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - " פקודת הקרקעות"). ההודעה התייחסה לחלקות קרקע רבות, ששטחן הכולל היה 5,820 דונם (וראה: י"פ תשל"ו 1454), ואשר נועדו להרחבת העיר צפת.

          בתאריך 19.9.1983 פורסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, ביחס למקרקעין שהופקעו על פי ההודעה מתאריך 11.3.1976, ומאותה עת היו החלקות שהופקעו, והמקרקעין מושא התביעה שלפני, לקניינה של המדינה. בתאריך 10.11.1988 נרשמו המקרקעין על שם המדינה בספרי המקרקעין.

3.       בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/1) טוען התובע, כי לא קיבל כל הודעה על דבר הפקעת המקרקעין. לטענתו, רק בשנת 2000, כאשר שקל למכור את המקרקעין, נודע לו כי המקרקעין הופקעו בשלמותם. משעמד התובע על כך שהמקרקעין הופקעו פנה אל הנתבע בדרישה לפצותו, אך לטענתו הסכום שהוצע לו היה סכום זעום, ועל כן הגיש את תביעתו שלפני.

4.       במהלך קדם המשפט שהתקיים לפני הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו הנתבע ישלם לתובע את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת, על פי חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר רון כהן, ממשרד השמאי הממשלתי, אשר חוות דעתו הוגשה מטעם הנתבע (מוצג נ/4).

5.       התובע טוען, כי מכיוון שלא קיבל הודעה על ההפקעה בשנת 1976, הרי יש לשום את סכום הפיצויים המגיעים לו עבור ההפקעה לפי המועד בו קיבל את ההודעה על ההפקעה, דהיינו לשנת 2000. לצורך כך הוגשה מטעם התובע חוות דעת של שמאי המקרקעין מר אלי חלוצי (מוצג ת/2), ולפיה שווי המקרקעין מגיע כדי הסך 135,000 דולר, לשנת 2000.

          לעומת זאת טוען הנתבע, כי הודעה על ההפקעה נשלחה לתובע בדואר רשום, ולא הוחזרה על ידי הדואר למשרדי הנתבע, דבר המלמד על כך שנמסרה לתובע. לפיכך, לטענת הנתבע, אין כל מקום לסטות מהכלל הרגיל, ולפיו המועד הקובע לשומת הפיצויים בגין מקרקעין שהופקעו לפי פקודת הקרקעות יהיה המועד בו פורסמה ההודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין, ובמקרה שלפני בתאריך 11.3.1976.

6.       למעשה למחלוקת בין הצדדים בשאלת משלוח ההודעה לתובע יש שני ראשים. הראש האחד הוא, האם נשלחה הודעה לתובע, והראש השני, האם התובע קיבל את ההודעה.

          מהראיות שלפני עולה, כי הודעה לתובע אכן נשלחה עוד בתאריך 14.5.1976. מקובלת עלי עדות הגב' פטריסיה פרץ, ולפיה ההודעה נשלחה בדואר רשום, ולא הוחזרה על ידי הדואר. אמנם, הגב' פרץ לא עבדה באותה תקופה אצל הנתבע, ועדותה נמסרה מתוך המסמכים המצויים בתיק המתנהל אצל הנתבע, אך ברי כי לאחר כ- 30 שנים רשאי הנתבע להציג המסמכים המצויים בתיקו, ואשר נערכו במהלך שגרת העבודה, וכחלק ממנה, בתקופה בה בוצעה ההפקעה.

          ההודעה שנשלחה לתובע הוגשה כמוצג (מוצג ת/3) והיא נשלחה לתובע לפי כתובתו "רח' ארלוזורוב 18 חיפה". דא עקא, שהתובע מתגורר מזה כ- 40 שנים "ברח' ארלוזורוב 18 א' חיפה", ומכאן טענתו, שבשל השמטת האות "א" שלצד המספר 18, המכתב לא הגיע לתעודתו.

          אין אני מקבל את טענת התובע. שמו של התובע אינו שם שגרתי, ומסתבר הדבר בעיני, שכאשר נשלח המכתב אל התובע לפי הכתובת "רח' ארלוזורוב 18 חיפה", הדוור עמד על השמטת האות "א" ומסר את המכתב לתובע, המתגורר בסמוך לכתובת זאת, ולמעשה בבית סמוך.

          אין מדובר בשינוי כתובת מהותי, המוציא את המכתב מאזור חלוקת הדואר בו מתגורר התובע לאזור אחר, עד כי הדוור העוסק בחלוקת הדואר אינו מכיר את הנמען. המכתב נשלח בדואר רשום, ומכך שלא הוחזר על ידי הדואר, יש ללמוד, כי הדוור שחילק את הדואר ידע למסור את המכתב לתובע, למרות שכתובתו של התובע לקתה בהשמטת האות "א" שלצד מספר הבית.

          על כן הנני קובע, כי ההודעה ת/3, על דבר הפקעת המקרקעין, נשלחה אל התובע ונמסרה לידיו עוד בחודש מאי 1976.

7.       התובע ביקש לבסס את חישוב הפיצויים לפי המועד הקובע בשנת 2000 על החלטה שניתנה בתיק א' 264/96 עזרתי נ' מדינת ישראל. ואולם, הניסיון ללמוד מפרשת עזרתי נדון לכישלון, וזאת מהטעם, שבאותו מקרה ההודעה כלל לא נשלחה אל בעל המקרקעין, ונותרה מתויקת בתיק שהתנהל אצל מינהל מקרקעי ישראל. בית המשפט סבר באותו מקרה, כי בשל מחדל זה ראויה בעלת המקרקעין לפיצוי מיוחד, ועל כן הורה לשום את המקרקעין למועד מאוחר מהמועד בו פורסמה ההודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין.

8.       ככל שהדברים אמורים במקרה שלפני, הנני קובע איפוא, כי יש לשום את המקרקעין למועד פרסום ההודעה על הכוונה להפקיעם, כלומר לתאריך 11.3.1976.

9.       כאמור, מטעם הצדדים הוגשו לפני שתי חוות דעת של שמאי מקרקעין. חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, מר אלי חלוצי, קובעת שווים של המקרקעין לשנת 2000, ואין בה כל התייחסות למועד הקובע בשנת 1976. לעומת זאת, חוות דעת השמאי ממשרד השמאי הממשלתי, מר רון כהן, אשר הוגשה מטעם הנתבע, מתייחסת אך ורק למועד הקובע בשנת 1976 ואינה מתייחסת לשנת 2000.

          מכיוון שקבעתי לעיל, כי המועד הקובע הוא מועד פרסום ההודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין, הרי אין חוות דעתו של השמאי מר חלוצי מועילה, ואין היא סותרת את קביעותיו של השמאי כהן.

          על כן, כיוון שהראיה היחידה על שווי המקרקעין במועד הקובע היא חוות דעתו של השמאי כהן, כי אז יש לקבוע את הפיצוי לתובע על פי חוות דעת זאת. עם זאת, ולמעשה, בעקבות ההסדר הדיוני שנעשה בין הצדדים, התובע כבר קיבל את הפיצוי לפי חוות דעתו של השמאי כהן, כך שלא נותר עוד מקום לפסוק לזכותו דבר.

10.     ב"כ התובע התייחס בטיעונו לשיהוי שנפל לטענתו במימוש מטרת ההפקעה. לטענת ב"כ התובע, במשך 30 שנים לא נעשה במקרקעין שימוש למטרת ההפקעה, ועל כן "הדבר אומר דרשני" (וראה סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע - מוצג ת/1).