פסק-דין בתיק א' 1185/06

א. ההליך

1.       התובע מס' 1 (להלן - " התובע"), יליד 24.7.1987, עותר בתביעתו שלפני לכך, שהנתבעות תחויבנה לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאריך 15.7.1999.

          התובעים 2 ו- 3 הם הוריו של התובע.

2.       בתאריך הנזכר, התובע היה ילד כבן 12 שנים, ועתיד היה להתחיל לימודיו בכתה ז' בבית הספר שבישוב כסרא - סמיע. במסגרת פעילות לגיבוש כתתי, הוסעו התלמידים ליום בילוי על שפת הכנרת, בחוף "צמח". במהלך הבילוי על שפת הכנרת, נכנסו התובע וחבריו לרחוץ במים.

          לטענת התובע, בשלב מסוים החל לטבוע, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים נוירולוגיים ונפשיים.

ב. הצדדים

3.       הנתבעים 2 עד 5 הם המורים שליוו את קבוצת התלמידים. לטענת התובע, נתבעים אלה התרשלו בשמירה ובהשגחה עליו ועל חבריו, התרשלות בעטיה נגרמו לו הנזקים הנטענים על ידו.

4.       הנתבעת מס' 7, מדינת ישראל, מפעילה פיקוח על חופי הרחצה ברחבי מדינת ישראל, ולטענת התובע, היא התרשלה בפיקוח על מפעילי החוף, וכתוצאה מכך נגרמו לו הנזקים הנטענים על ידו.

5.       הנתבעות 10, 8 ו- 12, הם הגורמים המחזיקים בחוף צמח, בו אירע אירוע הטביעה, והם אף אלה המפעילים את חוף הרחצה ואחראים לבטיחותם וביטחונם של המתרחצים בחוף. לטענת התובע, נתבעות אלה התרשלו בהפעלת החוף ובהפעלת המצילים ומתקני ההצלה בחוף, ועל כן, אף נתבעות אלה אחראיות לנזקים שנגרמו לתובע.

6.       הנתבעת מס' 9 היא הרשות המקומית בתחומה פועל בית הספר בו למד התובע, ובמסגרתו התקיימה הפעילות במהלכה נפגע התובע. הרשות המקומית מעסיקה את מורי בית הספר בו למד התובע, אשר ליוו את התלמידים ליום הבילוי בתאריך הנזכר, והיא נושאת באחריות השילוחית למעשיהם ולמחדליהם של מורים אלו.

ג. אירוע הטביעה

7.       העדים המרכזיים שהעידו על אירוע הטביעה היו חבריו של התובע, ארכאן נאסר אל- דין ועמית נאסר אל-דין. העד הקרוב ביותר לתובע, בזמן האירוע, היה ארכאן, ועדותו הראשית נמסרה בתצהיר (מוצג ת/1).

          על פי עדותו של ארכאן, הוא והתובע נכנסו למים, והמים הגיעו עד צווארם. בשלב מסוים ראה ארכאן כי ראשו של התובע מצוי בתוך המים ושערותיו פזורות. ארכאן קרא לו, אך התובע לא השיב. באותה עת, נשמעה קריאה ברמקול, שקראה לתלמידים לצאת מהמים. ארכאן סבר בתחילה שהתובע משחק, אך משנשמעה הקריאה לצאת מהמים החליט למשוך את התובע מהמים, בין אם שיחק ובין אם לאו. ארכאן החל למשוך את התובע, אך הדבר היה קשה לו, וחבריו, שראו אותו ואת התובע, חשו לעזרתו. בכוחות משותפים הילדים הצליחו למשות את התובע מהמים. לטענת ארכאן, כאשר התובע הוצא מהמים הוא היה ללא הכרה.

8.       משהוצא התובע מהמים, טופל התובע על ידי החובש בחוף הרחצה, מר ערן קורן. לטענת מר קורן, התובע הגיע למרפאה כשהוא הולך על רגליו. מר קורן הזמין אמבולנס, שכן כך חייבו הנוהלים, והתובע פונה לבית החולים "פוריה" שליד העיר טבריה.

9.       בקבלת התובע לבית החולים "פוריה", נרשם כי התובע עבר אירוע של "כמעט טביעה". התובע אושפז למעקב עד ליום 17.7.1999, ואז שוחרר לביתו. זמן קצר לאחר הגיעו לביתו, החל התובע להשתולל, לצעוק ולהתנהג בצורה מוזרה, ואביו החזירו לבית החולים, שם המשיך התובע להשתולל. התובע טופל בבית החולים, ולאחר שנרגע, נשלח למרפאת בריאות הנפש בעיר צפת.

10.     על יסוד עדי הראיה שהעידו לפני, והמסמכים הרפואיים שנעשו בתכוף לאחר האירוע, הנני קובע, שהתובע אכן חווה אירוע של טביעה. הנני קובע, שהתובע לא איבד הכרתו כפי שהעיד חברו ארכאן, אם כי יתכן והיה מטושטש. למרפאה בחוף הגיע התובע על רגליו, ונראה כי לא נגרמה לו אנוקסיה (דהיינו, חוסר בהספקת החמצן לרקמת המוח).  עם זאת, מדובר היה באירוע קל, וכפי שהוגדר בבית החולים פוריה "כמעט טביעה", שבמהלכו אפשר והתובע "שתה" קצת מים.

11.     העובדה שאירוע הטביעה היה קל או שהיה "כמעט טביעה", אינה מלמדת בהכרח על עוצמת התוצאה שנגרמה בעקבות אירוע זה. לבני אדם שונים מבנה אישיות שונה. יש מי שיחווה אירוע קשה והדבר לא ישפיע עליו כלל, ויש מי שיחווה אירוע קל, אך תוצאתו תהיה לגביו קשה, במיוחד מהבחינה הנפשית.

ד. חוות דעת המומחים מטעם הצדדים

12.     לצורך הוכחת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהאירוע, הניח התובע לפני שתי חוות דעת כמפורט להלן:

(א)     חוות הדעת האחת היא חוות דעתו של ד"ר אליהו הלפרן, מומחה לפסיכיאטריה, שקבע כי בעקבות האירוע נגרמה לתובע נכות נפשית בשיעור 100% לצמיתות (מוצג ת/5). בחוות דעת זו, הנושאת תאריך 18.5.2006, קבע ד"ר הלפרן, כי התובע "נמצא במצב נפשי ותפקודי ירוד ביותר, תפקוד אפס בכל תחום, למרות הטיפול".

(ב)      חוות דעת נוספת היא חוות דעתו של ד"ר חנן דוד, מומחה בנוירופסיכולוגיה (מוצג ת/7). ד"ר דוד קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בתחום זה מגיעה אף היא לשיעור של 100%. ד"ר דוד קבע, כי התובע לוקה ב"חוסר מוחלט של התאמה סוציאלית וזקוק להשגחה מתמדת", ולדעת ד"ר דוד, מצבו של התובע הוא "לבטח תולדה של נזק מוחי אנוקסי, שלבטח נגרם לו עקב אירוע הטביעה שקרה כאשר היה בן 12."

13.     לעומת חוות הדעת שהוגשו מטעם התובע, הוגשו מטעם הנתבעים שלוש חוות דעת, ואלה הן: