פסק דין בתיק 90/12

1.      המערער, סרן ת' מ', הורשע אחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, שעניינן גרם מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] התשכ"א-1961, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן התנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. בגין הרשעתו זו גזר לו בית-הדין קמא עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, שמונה שנות פסילת רישיונות בפועל, וכן הורדה לדרגת סג"ם.

המערער משיג על הרשעתו ולחילופין, על חומרת העונש.

2.      אין חולק כי ביום 28.3.2011, סמוך לשעה 16:30, נהג המערער ברכב צבאי מסוג "דייהטסו סיריון", בכביש 5, בדרכו מבסיס תל השומר לכיוון נתניה.

בעודו נוהג בנתיב הנסיעה השמאלי ביותר מבין ארבעה נתיבי הנסיעה שבדרך, בלם הנאשם את הרכב וסטה בפתאומיות ובחדות לימין, תוך שהוא חוצה את ארבעת נתיבי הכביש.

אותה עת נסע בנתיב הנסיעה הימני בכביש שי מדמון ז"ל (להלן - "המנוח") כשהוא נוהג באופנוע אזרחי .המנוח הבחין ברכבו של המערער סוטה לעברו, החל לבלום, אולם הרכב נכנס לנתיב נסיעתו ופגע באופנוע עם דופן ימין של הרכב. כתוצאה מהפגיעה הוטח האופנוע בעוצמה רבה לימין, המנוח הועף מהאופנוע, נפגע ונפטר מפצעיו במקום.

כתב האישום מייחס למערער אחריות לקרות תאונת הדרכים ולמותו של המנוח.

3.      בכתב האישום נטען, כי המערער התרשל באופן נהיגתו עובר לתאונה בכך שנהג ברכב אגב מעבר מנתיב לנתיב, ועקף מבלי לשמור מרחק סביר מכלי הרכב הנעקפים. בעיקר נטען, כי סטה במפתיע וללא סיבה מוצדקת מנתיב הנסיעה בו נסע לנתיב הנסיעה הימני, כשהוא חוצה, אגב כך, את ארבעת נתיבי הכביש, חוסם את נתיב נסיעת האופנוע, ופוגע בו. נטען כי אופן נהיגת המערער ובעיקר סטייתו כאמור, לקו בקלות ראש וברשלנות וכי המערער לא נהג בצורה סבירה כדי למנוע את קרות התאונה.

4.      פרטי האישום שעניינם שיבוש מהלכי משפט והתנהגות שאינה הולמת, נסבים על מחיקת רישומה של שיחת טלפון, שבוצעה ממכשירו הסלולרי של המערער סמוך אחר התאונה. נטען כי המערער מחק את הרישום ממכשירו כדי להסתיר את דבר קיומה של השיחה מחוקרי המשטרה. בגין המעשה האמור יוחסה למערער גם עבירה של התנהגות שאינה הולמת.

5.      המערער כפר באשמות שיוחסו לו כאמור, אולם לא חלק על קיום קשר סיבתי בין פגיעת המנוח בתאונה ובין עובדת מותו כתוצאה מפגיעה זו; על כי נהג ברכב בעת קרות התאונה; ועל תנאי הדרך בה התרחשה התאונה שכללו:

כביש אספלט ישר, תקין ויבש, מזג אוויר נאה, ראות טובה ואור יום, ושדה ראייה בכיוון נסיעת המערער פתוח לפנים 300 מטר לפחות, וכי בכיוון נסיעת המערער ארבעה נתיבי נסיעה ושול ימני רחב.

הראיות שבאו בפני בית-הדין קמא

6.      בפני הערכאה קמא העידו בוחני תנועה שהגיעו לזירת התאונה, רס"ב דן בירס ורפ"ק אילן ידגר וכן העידו עדי ראיה לקרות התאונה, וביניהם אייל זוסמן, שהיה העד המרכזי להתרחשות התאונה. זוסמן מסר באמרה הראשונית כי הבחין ברכב המערער ש"חטף מכה ממשהו". למחרת, מסר אימרה שונה, שלפיה לא ראה, הלכה למעשה, פגיעה של רכב אחר ברכבו של המערער, לפני שהאחרון החל לסטות בחדות לימין, ותחושתו כי רכב המערער ספג חבטה, הינה מסקנה שהסיק, שבמחשבה שנייה סבר כי אינה מדויקת.

עוד נשמעו חוקרי תאונות דרכים של המשטרה הצבאית, שעסקו בשחזור התאונה, וכן בחנו את מכשירו הסלולרי של המערער, אחר שהוכח כי המכשיר הונח עובר לתאונה בדלת הנהג, בסמוך לידית האחיזה, וכי המערער האזין לשיעור תורני, באמצעות המכשיר הסלולרי, סמוך לפני קרות התאונה.

בחינת פלט השיחות מהמכשיר הסלולרי שהוצא ע"י החוקרים הצבאיים מחברת הסלולאר, אל מול רישומי המכשיר העלתה כי המערער מחק, עוד בזירת התאונה וסמוך אחרי התרחשותה, את רישומי שיחת הטלפון שבה האזין לשיעור התורני.

כן הובא מטעם המאשימה מומחה שהעיד על תקינות הרכב לפני התאונה.

בפרשת ההגנה העיד המערער, מהנדס רכב מטעמו ד"ר רז, שניתח את ממצאי הזירה, וכן מומחה לפסיכיאטריה, פרופ' פניג, שהעיד על אפשרות של מחיקת פעולות מסוימות שאירעו מהזיכרון האנושי במצב של דחק.

הכרעת דינו של בית-הדין קמא

7.      בית-הדין קמא מצא לאמץ את עדויות בוחני משטרת ישראל, רס"ב בירס ורפ"ק ידגר, שהגיעו לזירת התאונה, וקבע כי מדובר בעדים רציניים, יסודיים ואובייקטיביים. משכך, נתן לעדויותיהם "משקל רב" בכל הנוגע לניתוח ממצאי זירת התאונה ומשמעותם.