פסק-דין בתיק 08/04/20

1.         זהו פסק דין בתביעת התובע, לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בעקבות תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.         התובע, הינו רווק יליד 17.3.78, הנדסאי אלקטרוניקה במקצועו, נפגע ביום 19.10.02 עת נהג ברכב אשר בוטח ע"י הנתבעת. התובע הועבר ממקום התאונה לבית החולים "קפלן" ברחובות, כשהוא סובל מרגישות בתנועות הצוואר, רגישות בעמוד שדרה מותני, פצע שפשוף במרפק שמאל, ופצע שפשוף בשוק ימין. עם סיום הבדיקות, שוחרר התובע לביתו עם הוראות למעקב ע"י רופא מטפל. כשבוע לאחר התאונה, החל התובע לסבול מפטוזיס ( ptosis ) - צניחת עפעף, בעין שמאל.

3.      מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדיה ובתחום רפואת העיניים. 

א.         ד"ר נחשון רנד, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 10.4.05, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. ד"ר רנד קבע, כי: "כאב הגב והרגל מהם סובל התובע, הינם תולדה של התאונה, ומצבו עלול להצריך טיפול תרופתי או פיזיקאלי מדי פעם. טיפולים אלה ניתנים בהשתתפות עצמית סמלית במסגרת קופות החולים. ד"ר רנד ציין, כי עלות טיפולים אלה באופן פרטי הינה כ - 1000 ש"ח לשנה".  כמו-כן, קבע כי נגרמה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 40 ימים לאחר התאונה, ונכות זמנית בשיעור של 50%, עבור שלושה חודשים נוספים.

ב.         פרופ' שאול מרין, המומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת העיניים, קבע בחוות דעתו מיום 10.10.05, כי לתובע נכות בשיעור 10% בשל פטוזיס של עין שמאל, לפי סעיף 55 א.(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגע עבודה), תשט"ז - 1955, היינו צניחה חלקית של העפעף, שאינה מפריעה לראייה. פרופסור מרין קבע כי מתוך שעות הנכות האמור, 5% הינם בגדר נכות צמיתה, נוכח התנגדות התובע לניתוח, וכאשר לרוב, הניתוח איננו מביא למצב בו שתי העיניים שוות בדיוק בגודלן, ו-5% נוספים, יש לקבוע כזמניים, עד ביצוע בדיקה נוספת, בחלוף שלוש שנים. פרופ' מרין ציין, כי סביר מאד להניח כי הנכות נובעת מתאונת הדרכים האמורה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה של ב"כ התובע, ציין פרופ' מרין, כי "... 5% נכות תישאר בכל מקרה, על-כן זוהי נכות לצמיתות. ניתוח יכול להוריד את ה - 5% הנותרים, או לא".

4.         מעדות התובע נלמד, כי הינו רווק המתגורר בגפו, ובזמן התאונה התגורר בבית הוריו. התובע עובד כטכנאי אלקטרואופטיקה במקצועו, ומועסק בחברת "אל-אופ, תעשיות אלקטרואופטיות", מזה מספר שנים. התובע העיד, כי:"נכון שאין שינוי בשכר מלפני התאונה ולאחר התאונה, למעט שעות נוספות שעשיתי. לאחר התאונה כשחזרתי לעבודה, במשך מספר חודשים לא עבדתי בשעות נוספות". עוד העיד, כי:"... לגבי שעות נוספות, לא אני מחליט אם לבצע, אלא לפי הצורך. לא יכולים להכריח אותי אבל זה מתבטא בקידומים, ויכול להראות כחוסר רצינות אם לא אעבוד. נכון שיש תקופות שבכלל לא מבקשים שעות נוספות".

התובע, העיד בחקירתו הנגדית, לעניין ההפרעה הנגרמת לו בשל צניחת העפעף, כי:

 "...יש ימים שהעין מאד נפוחה ואני נראה כמו שיכור או מסומם - כך אומרים אלה שרואים אותי, אני לא עושה את הניתוח, קודם כל מזה שאני מפחד מהרדמה מלאה, לחיות עם זה אני יכול. אם זה יראה גרוע וזה יכול להיות, אני אשקול לבצע את הניתוח...". ובהמשך העיד: "זה קשור גם כן בעבודה, אני מבצע הרכבות אלקטרואופטיות, אבל כשהעין מתחילה לדמוע או להפריש, אני פשוט עוצר ועובר לעשות עבודה אחרת, בעבודה יודעים מזה". וכן: אני יכול לעבוד עם העין השנייה. העבודה דורשת את שתי העיניים ומסתכלים במכשיר שבו מסתכלים בשתי העיניים, מדובר בניקיון של עדשות עדינות מאד. מדובר בדברים שדורשים דיוק רב מאד. הרופא אמר לי שאין דרך לשפר את המצב של העפעף חוץ מניתוח. אני חושש מניתוחים. הרופא לא דיבר איתי על סיכונים, אבל הבנתי שיש סיכוי שהמצב לא ישתפר בניתוח..."

            נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה הינה אפוא בשיעור 10%, כאשר מקובלת עלי עמדת התובע, לפיה אין להפחית את שיעור הנכות, בגין סירובו לעבור ניתוח בעיניו. זאת באשר מדובר בניתוח שיש בו סיכונים, ואשר אין כל ביטחון, כי יגרום בסופו של יום לתיקון הפגם ממנו סובל התובע. התובע זכאי להחליט במצב זה, אם מוכן ליטול על עצמו הסיכון שבביצוע הניתוח, ואין לכפותו לכך, או להפחית שיעור הנכות בגין החלטתו זו ( ר' ע"א 252/86 גולדפרב נגד כלל ביטוח בע"מ פ"ד מה (4) 55,45, וע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נגד ג'ורג' בורבה ואחרים, פ"ד מט (2) 257, 261).

5.         הנתבעת טענה, כי הנכות האמורה, אינה תוצאה של פגיעת התובע בתאונה, אלא באה על רקע ניתוח שעבר התובע בעבר, להסרת המנגיומה מעין שמאל. זאת, בין היתר, משום התובע לא התלונן על פגיעה בעינו סמוך לאחר התאונה.

            מחוות דעת פרופסור מרין עולה, כי בדק צילומים מתעודות ישנות שהוצגו לפניו, ולא מצא בהם עדות לצניחת עפעף. לדבריו, עשויה צניחת העפעף להיגרם, גם כתוצאה מפגיעה לא ישירה בעין, ועל כן, כאשר התובע נפגע בתאונה בראשו, וסמוך לאחר מכן נצפתה אצלו הפגיעה בעין, קיימת סבירות גבוהה, כי צניחת העפעף הינה תוצאה של פגיעה בתאונה. התובע העיד לעניין זה, כי החל לסבול מכאבים ונפיחות בעינו מספר ימים לאחר התאונה, וכי לא סבל מצניחת עפעף בעבר. דברי התובע אומתו, על ידי מסמכים רפואיים שהוגשו. לא הוגשו מסמכים כלשהם, המעידים על כך שהתובע סבל מצניחת עפעף טרם התאונה. סבורני, כי יש לקבל גרסת התובע לעניין זה, לפיה לא סבל מצניחת העפעף לפני התאונה, אלא רק סמוך לאחר התאונה. מכאן, סביר שהתופעה נגרמה כתוצאה מן התאונה.

6.         התובע טען כי נגרמה לו נכות תפקודית משמעותית. לדבריו: "... יש ימים שהעין מאד נפוחה ואני נראה כמו שיכור או מסומם - כך אומרים אלה שרואים אותי...", והוסיף כי:"... זה קשור גם כן בעבודה, אני מבצע הרכבות אלקטרואופטיות, אבל כשהעין מתחילה לדמוע או להפריש, אני פשוט עוצר ועובר לעשות עבודה אחרת, בעבודה יודעים מזה...". בהמשך העיד, כי:"...העבודה דורשת את שתי העיניים ומסתכלים במכשיר שבו מסתכלים בשתי העיניים, מדובר בניקיון של עדשות עדינות מאד. מדובר בדברים שדורשים דיוק רב מאד...". עם זאת, התובע שב לעבוד במקום עבודתו עובר לתאונה, ומשכורתו לא פחתה בעקבות התאונה. התובע לא הביא כל ראייה, העשויה לבסס מסקנה בדבר נכות תפקודית משמעותית כפי שטען, וסבורני, כי גם דברי התובע עצמו, אינם מראים קיום נכות תפקודית, בשיעור הנטען. מעדות התובע נלמד, כי עיקר ההפרעה הנגרמת לו כתוצאה מצניחת העפעף, הינה סבלו כתוצאה מן הפגם האסתטי בעינו, ותגובות הסביבה לפגם זה.

            אין עם זאת לקבוע, כי לתובע לא נגרמה נכות תפקודית כלל, נוכח הקשיים שתיאר ואשר גורמים להפרעה מסוימת בתפקודו בעבודה, הגם שבשלב זה, לא נגרמו לו הפסדי שכר.

            נראה, כי לתובע נגרמה אכן נכות תפקודית, אלא ששיעורה נמוך באופן משמעותי,  מן הנכות הרפואית שנקבעה  על ידי המומחה , ואשר עיקרה הפגם הקוסמטי ממנו סובל התובע.

7.         התובע טען בסיכומיו, כי יש לפסוק לזכותו למעלה מ-60,000 ש"ח בגין הפסד שכר בעבר. הפסד שכר לעבר, הינו נזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות וכאמור להלן, סבורני כי התובע לא הוכיח זכותו לפיצוי בראש נזק זה.

התובע טען, כי מעבידתו שילמה את מלוא שכרו בסך 9,068 ש"ח,  בגין תקופת היעדרות בת 40 ימים מן העבודה. כאשר עפ"י ההסכם הקיבוצי החל על עובדי אל-אופ, עליו להשיבם לידי מעבידתו. התובע צירף כראייה לעניין זה, מכתב החתום על ידי ראש ענף השכר בחברת אל - אופ (נספח ו' לתצהיר התובע), לפיו נקבע בפרק ה סעיף 3 (1) להסכם הקיבוצי המיוחד החל על עובדי אל -אופ תעשיות אלקטרו אופטיקה בע"מ, כי:

"עם מיצוי ההליכים המשפטיים בגין התאונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יחזיר העובד לחברה את מלוא התשלומים ששולמו לו בעבורו ע"י החברה, בניכוי התשלומים שהחברה קבלה ישירות מצד ג'."

התובע לא הציג עותק מההסכם הקיבוצי האמור, ובחקירתו הנגדית העיד, כי אין ברשותו את ההסכם האמור. התובע גם לא העיד מי מן העובדים הרלוונטיים אצל מעסיקתו, באשר לתוקף ההוראה האמורה, ובאשר לנהלי אכיפתה (חיפוש באתר האינטרנט של  משרד התמ"ת, אחר הסכמי עבודה קיבוציים, אשר אל - אופ תעשיות בע"מ הינה צד להם, העלה מספר הסכמים, אך לא נמצא באף אחד מהם הסעיף הנטען).

הנתבעת התנגדה  בסיכומיה, להגשת המכתב נספח ו' לתצהיר התובע. המסמך לא הוגש ע"י עורכו, ואילו הועלתה ההתנגדות בעת דיון ההוכחות, היה דינה להתקבל, אך  משהועלתה רק בשלב הסיכומים, אין לקבלה, ולפיכך, המסמך מותר בהגשה.