פסק-דין בתיק 001757/05

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וההחלטה, החלטתי ליתן רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' סג"נ השופט א' גולדס מיום 11.4.05 לפיה הותרה הגשתן של תוצאות בדיקת פוליגרף כראיה בהליך המתנהל בין הצדדים.

העובדות הצריכות לענייננו אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן כדלקמן .

בתאריך 2.1.01 הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה (ת.א. 2789/01) לתשלום תגמולי ביטוח.

עובר להגשת התביעה, ערכה המשיבה חקירה באשר לנסיבות מקרה הביטוח ובעת שהחוקר גבה את הודעתו של המערער, עלה נושא בדיקת הפוליגרף; בהמשך לשיחה זו נחתם בין הצדדים הסכם לבדיקת המערער בפוליגרף אשר אחת מתניותיו קבעה כי תוצאת הבדיקה תהא קונקלוסיבית ותחייב את הצדדים.

כאשר סיפר המערער לסוכן הביטוח שלו על ההסכם, המליץ בפניו הסוכן לבטל את ההסכם.

בעקבות דברים אלה, התייעץ המערער גם עם עורך דינו וסירב לבצע את הבדיקה וההסכם בוטל על דעת שני הצדדים. אולם לאחר שהוברר למערער כי חברת הביטוח לא תשלם את תגמולי הביטוח אם יעמוד בסירובו בוצעה הבדיקה, כשבועיים לאחר ביטול החוזה.

בהחלטה נשוא הערעור קבע כב' השופט גולדס כי תוצאות הבדיקה הינן ראיה קבילה והן יהוו חלק מהראיות בתיק.

את מסקנתו זו נימק כב' השופט כדלקמן:

"שובו של התובע לבצע את הבדיקה לאחר שנועץ הן עם סוכן הביטוח והן עם עורך דין מטעמו אשר המליצו לו לא לעשות כן, מלמדת כי התובע הסכים שתעשה בדיקה כאמור וכי תוצאותיה ישמשו ראיה, שהרי אם לא חפץ שתוצאות הבדיקה ישמשו כראיה לאיזה צורך ביצע את הבדיקה? שכן יכול היה לפנות מיד לבית המשפט".

חוששני כי הנמקה זו אינה יכולה לעמוד.

ככלל תוצאות בדיקת הפוליגרף לא הוכחו כאמינות ואינן קבילות כראיה במסגרת ההליכים הפליליים. בהליכים האזרחיים הותרה הגשתן כראיה בכפוף להסכמת הצדדים ושיקול דעת בית המשפט.

בע"א 61/84 י' ביאזי ואח' נ' א' לוי פ"ד מב(1) 446, 462 מונה כב' השופט בך את התנאים והסייגים לקבילותה של הראיה ובעניננו אומר כב' השופט:

"אשר לדרישת הסכמתם המפורשת של הצדדים ברצוני להוסיף את ההערה הבאה: ער אני לכלל, שבמשפטים אזרחיים עשויה גם אי התנגדות לראיה מסוימת מצד היריב להביא לקבילותה ... עם זאת, בהתחשב באופייה ובמהותה של הראיה המיוחדת שבה עסקינן ובצורך לוודא שהצדדים מודעים היטב להשלכות האפשריות של הגשת הראיה האמורה, לא הייתי מסתפק במקרה זה באי השמעת התנגדות על ידי הצד שכנגד, והייתי מציע להתנות את קבלת הראיה בהסכמתם הפוזיטיבית של הצדדים". (ההדגשתי שלי ש.ד.).

בע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מג(4) 177, 181, יוצק כב' השופט א' מצא תוכן להנחיה הכללית וקובע :

"טענתו(של ב"כ המשיבה ש.ד.) הצטמצמה לכך שלנוכח העדר מחלוקת שהמערער אכן הסכים להיבדק בפוליגרף, מן הדין היה לייחס גם לתוצאות הבדיקה שבפועל הובאו לידיעת השופט המלומד את משקלן הראוי, בכלל שאר הראיות, בקביעת נאמנות גירסתו של המערער. טענה זו יש, לדעתי, לדחות. על פי הלכתו של ע"א 61/84 (1) מותנית קבילותם של ממצאי בדיקה בפוליגרף, בין כ'ראיה החלטית' ובין כראיה מכלל הראיות, בהוכחת הסכמתם המוקדמת של הצדדים וכן בתוכן הסכמתם". (ההדגשה שלי ש.ד.).

ואילו בע"א 7003/99 ראמי מרינה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו(1) 517, 527 נקבע כי יש להתעלם מתוצאותיה של בדיקת פוליגרף בשל העובדה ש "הסכמתו של המערער באמצעות בא כוחו לבצע את בדיקת הפוליגרף איננה כוללת הסכמה מפורשת לכך שתוצאות הבדיקה תוגשנה לבית המשפט. כידוע, אין די בהסכמה מסויגת להיבדק לצורך משא ומתן בין הצדדים". (ההדגשה במקור ש.ד.).

בעניננו לא זו בלבד שלא הובהרו תוכן ההסכמה לבדיקה ותנאיה, ביטולו של ההסכם הראשון מצביע על הסתייגות המערער מהשימוש שביקשה המשיבה לעשות בראיה. לפיכך מוטל היה על המשיבה להוכיח את הסכמתו המפורשת של המערער שתוצאות הבדיקה תוגשנה לבית המשפט.

כפי שציין כב' השופט בך בענין ביאזי, אין מדובר בראיה "רגילה" ובשל הבעייתיות באמינות הבדיקה, לא ניתן  להסתפק בהסכמה מכללא או להסיק קיומה של הסכמה מעצם ההסכמה לבדיקה עצמה.