פסק דין בתביעה לביטול הסכם שנחתם בין בני זוג

2.         ההסכם אושר וניתן לו (ע"י מותב זה) תוקף של פס"ד, ביום 9.9.08.

3.         לטענתו של התובע הוא הוטעה על ידי אשתו - הנתבעת, אשר הציגה לו מצג שווא לפיו היא מעוניינת בשלום-בית עמו, וכי ההסכם נועד להגן עליה מפני חששה כי הוא זה שיעזוב אותה לאנחות.

            משום  כך הסכים לתכניו של ההסכם וחתם עליו, היות ש:

3.1        לא עלה כלל על דעתו לעזוב אי פעם את אשתו, אותה הוא אוהב, ואחריה הוא כרוך (ומשום כך לא חשב כי יגיע אי פעם לשלב בו יהיה עליו לממש את ההסכם).

3.2        משמעות הדברים היא - כך הטענה - כי בעת שחתם על ההסכם לא הייתה אצלו גמירות דעת, וע"כ הסכמתו לאו הסכמה היא.

4.         לתמיכת טיעוניו מסתמך התובע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי (ת"א), ע"מ 1277/07, מיום 18.8.09. לטענת התובע הנסיבות שבאותו פס"ד זהות לנסיבות בהן אני דן עתה, ובאותו פס"ד נקבע פה אחד כי יש לבטל הסכם ממון וגירושין אף שקיבל תוקף של פס"ד.

5.         ומנגד הנתבעת טוענת להגנתה כי:

5.1        התובע רצה בהסכם, ואיש לא כפאו עליו.

5.2        טיוטת ההסכם נשלחה בעוד מועד לפרקליטו של התובע, והתובע יכול היה להיוועץ בו.

5.3        ביהמ"ש הזהיר את התובע מפני הסכמה פזיזה, ואע"פכ - התובע לא שב בו מרצונו כי ההסכם יאושר וכי ינתן לו תוקף של פס"ד.

הכרעה:

6.         דין התביעה לביטול ההסכם להידחות, ולא מצאתי בה טעם משמעותי אחד שיעכב זאת.

7.         עיקר העיקרים הוא מהלך הדברים בעת שהצדדים להסכם עמדו בפני בית המשפט וביקשוהו לאשר את ההסכם וליתן לו תוקף של פס"ד.

8.         בשל חשיבותם של הדברים, ראוי לצטט מהפרוטוקול את אשר אירע באולם ביהמ"ש. למעשה ניתן לומר כי אף שהתובע (דהיום) לא היה מיוצג ע"י פרקליט ובעת אישור ההסכם הוא "זכה להיות מיוצג" ע"י ביהמ"ש, אשר ברוב זהירותו "כמעט והתנגד" לאישור ההסכם.

            כך נאמר הפרוטוקול:

"3.          טיוטת ההסכם אשר הוגשה לאישורו של בית המשפט, הוצגה לראשונה לבעל היום בבוקר. המצב הנוכחי הוא שהוא לא עבר עליה ביסודיות, אין הוא בקיא בכתוב בה, ואין לו (כרגע) עם מי להתייעץ.

4.       הבהרתי לבעל כי לטעמי אין הוא יכול להסכים לאמור בהסכם שכן ההסכם ערוך בשפה משפטית ואין לי ספק כי חלקים ניכרים ממנו אינם מובנים לו.