פסק דין בתביעה כספית

לפני תביעה כספית על סך נומינלי של 57,438 ₪, שהוכתרה כתובענה "נזיקית, עשיית עושר והשבה" (כך בכותרת כתב  התביעה – ב.ש).

            רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, יליד 1947, היה בן זוגה של הנתבעת, ילידת 1949.

בין בעלי הדין התנהלו הליכים רבים אחרים, ובהם תובענה שבה תבעה הנתבעת הכרה בזכויות רכושיות מכח היות הצדדים ידועים בציבור (תמ"ש 12070/09 ; להלן, ולענייננו: "התביעה הראשונה").

במסגרת התביעה הראשונה נקבע, כי בין הצדדים היתה מערכת יחסים זוגית, חרף נסיונו של התובע להציג את הנתבעת כשוכרת גרידא בדירה שבה התגוררו (החלטה מיום 15.5.12; להלן: "ההחלטה").

יחד עם זאת, בפסק דין מיום 7.1.14 נדחתה התביעה הראשונה ונקבע, בין היתר, כי התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת כוונה לשיתוף רכושי בין הצדדים (להלן:"פסק הדין"). במסגרת פסק הדין נקבע, בין היתר, כי הצדדים התכוונו, באופן מושכל, שלא לנהוג במשטר של שיתוף רכושי (השוו, למשל, עמ' 14 לפסק הדין).

מאחר שבתביעה הראשונה קבע בית המשפט כי לא התנהל בין הצדדים משטר של שיתוף רכושי, ומאחר שהנתבעת התגוררה בדירתו של התובע, ראה התובע להגיש את התביעה שלפני, שעיקרה (גם אם לא כולה) נסוב על השימוש שעשתה הנתבעת בדירתו.

1. נושא התביעה מאגד בתוכו מספר עילות, אשר המכנה המשותף לרובן נסוב כאמור על שימוש הנתבעת בדירתו של התובע במהלך יחסי הצדדים כמו גם בתקופה שבה הורחק בצו הגנה מדירה זו (דירה ברחוב XXXX ב*********** ; להלן: "הדירה"). עילות אלה מקנות לשיטת התובע זכאות לסעד הכספי הנתבע ונובעות, לשיטתו, מקביעת בית המשפט בתביעה הראשונה לפיה לא היה שיתוף רכושי בין הצדדים. אפרטן להלן:

• תשלום בעבור שימוש בדירתו של התובע, החל משנת 2008, עת לשיטת התובע חדלה הנתבעת מלהשתתף בהוצאות הבית וכן בעבור שימוש בלעדי בדירתו במשך שלושה חודשים בהם עמד על כנו צו הגנה שמנע הימנו שימוש בבית. בעבור השימוש הרציף העמיד התובע את הסעד על סך כולל של 15,000 ₪ (750 ש"ח לחודש למשך 20 חודשים). בעבור השימוש הבלעדי העמיד התובע את הסעד על סך כולל של 10,500 ₪, שהם מכפלת שכר דירה סביר כעולה ממחירון אתר "יד 2" למשך שלושה חודשים.

• החזר של הוצאות שהוציא התובע לשיטתו בגין שלושת חודשי הרחקתו בצו הגנה. עילה זו נסמכת בעיקרה על מכתב באת כוחו דאז, וכומתה בכתב התביעה על סך נומינלי של 11,538 ₪ ליום 14.1.014.