פסק דין בתביעה הצהרתית לזכויות במקרקעין

לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, בו יוצהר כי התובע הינו הבעלים של מלוא הזכויות במגרש *** במושב ****, הידוע כחלקה * בגוש *** ובבית הבנוי עליו (להלן: "הנכס").

רקע עובדתי

1.         התובע הינו אבי הנתבעת מנישואיו לגב' ה.א., לה נישא בשנת 1979. מנישואי התובע לה' נולדו שני ילדים – הנתבעת ילידת 1980 והבן מ' יליד 1987.

התובע וה' התגרשו בשנת 1999, תוך חתימה על הסכם ממון. בהסכם נקבע כי המשק והבית המשותף של בני הזוג במושב **** (נחלה **) יעברו לאשה ולבעל לא תהינה כל זכויות בהם.

2.         בשנת 2005 החל המושב בתהליך הרחבה. במסגרת זאת ניתנה לבעלי המשקים במושב אפשרות לרכוש חלקת "משבצת צהובה" תמורת כ- 25,000 דולר, שהינו מחיר מופחת ממחיר הקרקע לציבור.

            התובע פעל לרכישת "משבצת" קרקע. בתחילת שנת 2006 נתנה גרושתו, ה', הסכמתה לכך שלתובע תוקצה זכותה למגרש בהרחבה והורתה למושב להעביר מכרטיסה באגודה לזכות רכישת מגרש ע"ש התובע סך של 22,000 ₪. התובע שילם למושב סך נוסף של 93,000 ₪ עבור רכישת המגרש. בהתאם לכל זאת, המליצה האגודה על הקצאת מגרש לתובע והוחל בתהליך המתאים מול מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית.

3.         באוגוסט 2006 הודיע התובע למושב כי הוא מבקש להעביר את הזכות למגרש בהרחבה לבתו מ.א. (הנתבעת) ומבקש לרשום אותה בתכנית ההרחבה. לצורך כך הפנה המושב את הצדדים לעו"ד נחמן דברת. בינואר 2007 התייצבו התובע והנתבעת אצל עו"ד נחמן דברת, שם התבצעה הפרוצדורה של העברת הזכויות ללא תמורה על שמה של הנתבעת. באותו מעמד חתמה הנתבעת על יפוי כוח כללי לטובת התובע.

            בהמשך, ביום 6.1.2008, נחתם חוזה פיתוח בין הנתבעת לבין מינהל מקרקעי ישראל.

4.         בינואר 2009 נטלה הנתבעת הלוואה מובטחת במשכנתא על המגרש, בסך של 400,000 ₪, לצורך מימון הבנייה. בניית הבית הושלמה באוגוסט 2009. לאחר השלמת הבניה עבר התובע להתגורר בבית. הוא התגורר בו במשך כשנה ולאחר מכן הבית הושכר.

            ביום 7.3.2010 ביטלה הנתבעת את ייפוי הכוח הכללי לטובת התובע, לאחר שנודע לה כי התובע פירסם את הבית למכירה ב"יד 2".