פסק דין בצו הגנה בראי טובת הקטינים

1. לפני בקשה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק").
2. הצדדים בני זוג נשואים ולהם שני ילדים קטינים, כבני 5 ו-6.
3. בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים הקשורים לפירודם, הן בפני מותב זה (תביעה רכושית, מזונות קטינים והסדרי שהות) והן בפני ביה"ד הרבני (לגירושין, כמשתמע מדברי הצדדים במהלך הדיון), כאשר ברקע להם, טענת המשיב לבגידה לכאורית של המבקשת וזאת לאחר שהליך יישוב סכסוך שנפתח לבקשת המבקשת, לא צלח.

4. ביום 21.2.2021 הגישה המבקשת בקשה לצו הגנה נגד המשיב ולאחר שקראתי את טענות המבקשת, שמעתי אותה בדיון שהתקיים באותו מועד והתרשמתי התרשמות ראשונה, סברתי כי לכאורה יש מקום ליתן צו הגנה במעמד צד אחד, עד לקיום דיון במעמד הצדדים.

5. ביום 24.2.2021 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הצעתי לצדדים להפריד מגוריהם, מבלי להודות בטענות הצד שכנגד וזאת לנוכח המתח הרב השורר ביניהם (באופן ששני הצדדים אישרו) והעובדה כי אין מחלוקת כי התנהלות הצדדים, אגב ניהול הסכסוך, נעשה גם לעיני ילדיהם ופוגע בראש ובראשונה בטובתם.

6. כך גם ובשים לב לכך כי באותו מועד (ולמעשה אף בעת כתיבת שורות אלה) חל צו הרחקה שניתן ע"י משטרת ישראל, מצאתי ליתן לצדדים שהות נוספת על מנת שיבחנו הצעה זו וקבעתי דיון נוסף ליום 3.3.2021, לשמיעת ראיות, ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להבנות, שייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית.

7. כך ועל מנת לשמר את הקשר שבין המשיב לילדיו בתקופת הצו, מצאתי לקבוע הסדרי שהות לתקופת הצו וזאת בהתאם לסמכותי הקבועה בסע' 2(ח) לחוק.

8. בפתח הדיון היום ולאחר שהודעתי לצדדים כי שמעתי את ההקלטות שצרפו לתצהיריהם וכי ניכר מהם, ביתר שאת, כי ילדיהם (אשר אחת מהן נשמעת בהקלטה כ"מבוגר האחראי" שמנסה לפשר בין הוריה הניצים) נפגעים פגיעה אנושה מעוצמת הסכסוך המתנהל בין כותלי הבית, לעיניהם, הצעתי לצדדים, שוב, לשקול את הצורך בהכרעה שיפוטית, אולם שעה שהצדדים שבפני לא הצליחו להתעלות מעל לשיקולים אחרים ולא הצליחו להגיע להסכמה ביחס לאופן הפרדת המגורים, כאשר נהיר לשני הצדדים כי המשך המגורים בצוותא, עלול לדרדר את הסכסוך למקומות נידחים, נאלצתי לשמוע ראיות והצדדים ועדיהם נחקרו על תצהיריהם.

טענות המבקשת:

9. לטענת המבקשת, המשיב עזב את הבית בסמוך להגשת הבקשה ליישוב סכסוך, אולם חזר אליו רק לאחרונה עת קיבל לידיו את תביעת המזונות שהגישה ומתוך רצון להימנע מפסיקת מזונות זמניים.