פסק דין בעתירה מנהלית של בני משפחה אחת כנגד החלטת ועדת המאוימים

מבוא ורקע עובדתי

1. לפניי עתירה מינהלית בה מבוקש להורות למשיבים 1- 3 וכן ולמשיבה 5 להמליץ למשיבה 4 (להלן: "ועדת המאוימים" או "הוועדה") להנפיק לעותרים אישורי שהייה בישראל המתחדשים באופן קבוע, לרבות אישורי עבודה ואפשרות להצטרף למערכת הבריאות של מדינת ישראל; וכן להורות לוועדה לשנות את החלטתה מיום 1.11.2018, במסגרתה נדחתה בקשת העותר 1 (להלן: "העותר") להכיר בו כמאוים. עוד מבקש העותר כי המשיבים ימסרו פירוט לסיבת סירובם להמליץ או להנפיק אישורי שהייה מתחדשים לעותרים. כמו כן מבקש העותר כי בית משפט זה יורה למשיבים לפרט את הקריטריונים להענקת אישורי שהייה למאוימים, ולציין האם שיקולים אלו כוללים התייחסות לחירותו של האדם המאוים, והתייחסות לסעיף 3 לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים (להלן: "האמנה"). בנוסף מבקש העותר לדעת האם המשיבים 3 ו- 5 מספקים סעד של שהייה בישראל עבור מאוימים ובני משפחתם, ואם לא – מדוע. לבסוף, העותר מבקש לדעת מדוע נשלל מעמדו כ"סייען" כקבוע בהחלטת ממשלת ישראל מס' 118/ב' מיום 13.1.1994.

1. במקביל להגשת העתירה ביקשו העותרים צו ביניים המונע את הרחקתם מישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 1.10.2020 ניתן לעותרים סעד ארעי כמבוקש.

1. העותרים כולם הם בני משפחה אחת. העותר הוא אבי המשפחה והעותרת 2 היא אשתו. העותר 3 הוא בנם הקטין.

1. נקדים ונציין כי מלבד ההחלטה מושא עתירה זו מיום 1.11.2018, עניינו של העותר כבר נדון בעבר על ידי ועדת המאוימים לא פחות מחמש פעמים (החלטות מיום 17.2.2005, מיום 13.2.2013, מיום 28.7.2014, מיום 25.2.2016 ומיום 3.4.2017); על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 2204/04); ועל ידי בית בית המשפט העליון לא פחות מארבע פעמים (בג"ץ 05\2205 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.5.2008); בג"ץ 10\390 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 5.12.2012); בג"ץ 13\5394 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 26.12.2016); ובג"ץ 17\5094 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 23.10.2018); (להלן ביחד: "ההליכים הקודמים"). 

במסגרת ההליכים קודמים, עניינו של העותר נבחן ונבדק היטב על ידי ועדת המאוימים, ובקשותיו נדחו פעם אחר פעם לאחר שנמצא כי לא קיימת אינדיקציה עדכנית בדבר היותו של העותר מאוים.

1. כפי שנראה כעת, גם עתירותיו של העותר לבג"צ, בדרך כלל נדחו או נמחקו פעם אחר פעם, משלא נמצא יסוד להתערב במסקנות הוועדה.

1. עתירתו של העותר במסגרת בג"צ 2205/05 נדחתה ביום 12.5.2008 בזו הלשון:

"עיינו בחומר החסוי בהסכמת בא-כח העותר, כדי לבחון את התשתית בגינה דחתה ועדת המאוימים את בקשתו של העותר. שוכנענו כי בפני הועדה לא היתה אינדיקציה לכך שהעותר הוא אדם מאוים באזור יו"ש. לפיכך לא ראינו להתערב בהחלטת ועדת המאוימים מיום 17.2.05 שלא להיעתר לבקשה לקבלת היתר שהייה. עם זאת מוסכם על המשיב, כי העותר יוכל להגיש לועדה בקשה חדשה מלווה בתצהירים של אנשים המבקשים לתמוך בטענה כי העותר מאוים מחוץ לשטח ישראל."