פסק דין בערעור על בקשה לאישור רכב למוגבל בניידות

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת מיכל פריימן; ב"ל 39775-05-14), שבו נקבע כי יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה, על מנת שתדון בבקשתו של המשיב לאשר לו רכב אוטומאטי דווקא, בשל מגבלותיו של אביו, מורשה הנהיגה שלו.

נציין, כי ערעור המוסד הוגש גם בנושא נוסף – אופן ההתחשבנות הכספית בעת החלפת רכב, אולם בעניין זה חזר בו המוסד מערעורו (הודעת המוסד מיום 7.12.2017), והוסכם כי תיערך התחשבנות על פי האמור בהלכת הודאיה [עב"ל (ארצי) 46293-05-13 מיום 7.9.2015].

הרקע לערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המשיב הינו מוגבל בניידות אשר זכאי להטבות מכוח הסכם הניידות.
3. למשיב אושרו במהלך השנים רכבים שונים בהתאם לקביעות הוועדה לגודל רכב (להלן – הוועדה). משפחתו של המערער רכשה רכבים שלא בהתאם לקביעות הוועדות.
4. אביו של המשיב הוא מורשה נהיגה (כהגדרתו בהסכם הניידות) של המשיב. לטענת המשיב, אביו הוא מורשה הנהיגה היחיד שלו. בהודעת המדינה נטען כי גם אחיו של המערער _____ רשום כמורשה נהיגה של המשיב.
5. בתביעתו, טען המשיב (מפי אביו) כי הוועדה לא תיעדה את טענותיו של אבי המשיב בכל הנוגע לבקשה לאשר רכב בעל גיר אוטומאטי, לאור מגבלותיו הרפואיות והנכויות של האב, מורשה הנהיגה היחיד. נוכח האמור, ביקש כי עניינו יוחזר לוועדה על מנת שתשמע את טענותיו של אבי המשיב ותשקול מחדש את התאמת הרכב.
6. המערער (להלן – המוסד) טען כי על הוועדה להתייחס אך ורק לצרכיו ומוגבלויותיו של המוגבל בניידות ואין זה מתפקידה או בסמכותה לדון במוגבלות, בקשות או צרכים של מורשה הנהיגה.
7. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המשיב, כמפורט להלן.
8. בית הדין האזורי הפנה לפסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים [ב"ל
   46379-04-14 פלונית – המוסד לביטוח לאומי (21.6.20165)] שבו נתקבלה טענה דומה, וקבע כי הנפסק בו יפה גם לעניינו של המשיב. בית הדין האזורי הביא בהרחבה מדבריו של בית הדין האזורי ירושלים, כמפורט להלן:

"סעיף 9(א) להסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1.6.77 (להלן - הסכם הניידות או ההסכם) קובע כי:

(1) מוגבל בניידות הזכאי להלוואה עומדת, שהמכון קבע לגביו כי מטעמי בריאות או מבחינה גופנית או מפאת הגבלותיו בנהיגה (להלן - צרכים מיוחדים), הוא זקוק לרכב מיוחד, יהיה הרכב הקובע לגביו, לעניין תוספת ג' להסכם זה, הרכב שקבע המכון בכפוף לאמור בפסקה (2).

(2) הרכב שיקבע המכון לעניין פסקה (1) יהיה הרכב שמחירו כולל מסים, לרבות המסים החלים על האבזרים, הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות".

מסעיף זה עולה כי על הוועדה לבחון את מצבו של המוגבל בניידות ולהתאים לו רכב בהתאם למגבלותיו ובלבד שמדובר ברכב הזול ביותר המתאים לצרכיו.

בעניין בן שלום התייחס בית הדין הארצי לסעיף זה וקבע כי:

'הזכאות לרכב מיוחד מפאת צרכיו המיוחדים של המוגבל בניידות על פי הוראת סעיף 9(א) להסכם הניידות, אינה כוללת התאמת רכב מיוחד לעיסוקו. תכלית אותה הוראה להתאים לו רכב שיאפשר לו להתנייד ממקום למקום פשוטו כמשמעו, לרבות אל מקום עבודתו וממנו.