פסק דין בסוגיית החזרת אם למרכז הארץ אחר שנטלה את בנה ללא הסכמת בעלה ועברה להתגורר עם הוריה בצפון

פתח דבר

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון שניתן בתיקים תלה"מ 45115-01-19,45831-01-19, 60201-02-19 ביום 10.12.20 (כב' השופטת ח. שירה), במסגרתו הורה בית המשפט כי  המערערת ובנם של הצדדים, קטין יליד פברואר 2018,  יחזרו להתגורר במרכז הארץ בתוך 60 יום ממועד מתן פסק  הדין בכפוף לכך שהמשיב יפקיד המחאה בנקאית בסך 30,000 ₪ להבטחת מקום מגורי המערערת והקטין. כך נקבע כי להורים תהא אחריות משותפת ביחס לבנם וניתנו סמכויות לשירותי הרווחה לקבוע את הסדרי השהות בין המשיב לקטין לאחר מעבר המערערת לאזור המרכז, כאמור.

בית המשפט הוסיף והורה כי ככל שהמערערת לא תקיים את הוראות פסק הדין תישקל האפשרות להעביר את הקטין למשמורת המשיב.

עוד נקבע במסגרתו של פסק הדין  כי המשיב יישא במזונות הקטין באופן הבא: סך 1,650 ₪ עד הגיע הקטין לגיל 6, וסך 1,250 ₪ לאחר גיל 6, סך 30,000 ₪ בגין מדור בשנה הראשונה לאחר מעבר המערערת לאזור המרכז ולאחר מכן 1/3 מעלות שכה"ד שתשלם המערערת, אך לא יותר מ 1,500 ₪ לחודש, וזאת עד הגיעו של הקטין לגיל 6, ולאחר מכן יישא ב- 25% מעלות דמי השכירות אך לא יותר מ 1,000 ₪. כמו כן הוצאות הבריאות והחינוך יחולקו בין ההורים: 2/3 יישא המשיב ו1/3 תישא המערערת.

הרקע העובדתי שעמד בבסיס פסק דינו של בית משפט קמא

1. פסק הדין מתייחס לשלוש תביעות שהגישה המערערת: למשמורת, לשינוי מקום מגורים ולמזונות.

הצדדים הם בני זוג לשעבר, אשר חיו כידועים בציבור משך כשנתיים וחצי במהלכם נולד הקטין. בחודש אוקטובר 2018, מספר חודשים אחר לידת הקטין, נפרדו הצדדים בעקבות הגשת בקשה לצו הגנה שהגישה המערערת כנגד המשיב. במסגרתו של ההליך הנזכר הסכימו הצדדים כי  המערערת תמשיך להתגורר בדירה אותה שכרו הצדדים והמשיב יצא ממנה, נקבעו הסדרי שהות למשיב, נקבע כי המשיב יישא בשכ"ד והוצאות שוטפות, אך לא נקבע חיוב במזונות.

2. ביום 20.1.19 הודיעה המערערת כי עברה להתגורר עם הקטין ב(***ישוב בצפון הארץ), בסמוך לבני משפחתה המסייעים לה, נוכח אי יכולתה לשכור דירה באזור המרכז. המערערת עתרה לקבלת המשמורת על הקטין וקביעת הסדרי שהות בינו לבין  המשיב .

ביום 30.1.19 נקבע כי המשיב ישלם סך 1,500 ₪ למזונות הקטין וכן 1,500 ₪ למדורו, וזאת ככל שהמערערת תשכור דירה למגוריהם. כן נקבע כי המערערת תשוב לאזור המרכז תוך 30 יום וכי תביא את הקטין לבית המשיב מידי סופ"ש ביום שישי או שבת למשך 8 שעות בכל פעם.

המערערת לא פעלה כאמור, ובחודש פברואר 2019 עתרה לקבוע כי מקום מגוריה עם הקטין יהיה ב(***ישוב בצפון הארץ).

3. במסגרת ההליך הוגשו מספר תסקירים וכן מונה אפוטרופוס לדין לקטין - עו"ד איתן ליפסקר, אשר הגיש  דוחות  מטעמו. במקביל לכל אלה ניהלה המערערת הליכי פשיטת רגל, במסגרתם עוכבו ההליכים בתביעות האמורות (החלטה מיום 28.6.20) והמשיב לא פגש את הקטין, וזאת עד להתערבות האפוטרופוס לדין שבעקבותיה ובשלה  חודשו המפגשים וההליכים.

4. המערערת טענה כי הצדדים נפרדו נוכח אלימות מילולית קשה מצדו של המשיב, כי המשיב לא התעניין בקטין, עבד שעות ארוכות ולא עזר לגדלו. גם בסופו של ההליך, כאשר נקבע כי המשיב יהיה עם הקטין בשלושה סופי שבוע בכל חודש, בחר המשיב שלא לבקרו באמצע השבוע. המערערת נאלצה לעזוב את אזור המרכז כיוון שלא עמדה בעלות שכירת דירה שם ומאחר שבאותה תקופה לא שילם המשיב מזונות, היא נאלצה לפתוח בהליכי פש"ר עקב סגירת עסק שרותי הקוסמטיקה שניהלה, תוך שהמשיב מתעלם ממצבה.

המשיב טען כי ניתן לחשוב על פתרונות שונים למצבה של המערערת, והוא אף הציע לחתום על שיקים לתשלום שכ"ד, אך הצעותיו נדחו כולן; מטרת המערערת ליצור עובדה קיימת ומעשה עשוי; המערערת אינה מקיימת את החלטות בית המשפט; המלצות עורכי התסקיר להורות על מעבר המערערת והקטין לאזור המרכז.