פסק דין בנושא צוואה מזויפת

התובע עותר לקיום צוואת המנוחה, הגב' א. ש. ז"ל, מיום 17.1.89. הנתבע מתנגד למבוקש בטענה כי עסקינן בצוואה מזוייפת אשר לא נחתמה כלל ע"י המנוחה.

העובדות הנדרשות לנדון 

1.         הגב' א. ש. ז"ל (להלן- המנוחה) הלכה לבית עולמה ביום 13.9.90. בעת פטירתה הייתה המנוחה אלמנה משני בעליה וללא ילדים.

2.         כעשרים שנה אחר פטירת המנוחה הגיש התובע בקשה לקיום צוואת המנוחה, בהציגו  מסמך הנחזה להראות כצוואה בעדים החתומה ע"י המנוחה ואשר נערך, ע"פ התאריך המצויין על גביו, ביום 17.1.89 (להלן- הצוואה). ע"פ האמור בצוואה התובע הינו הזוכה היחיד בעזבון המנוחה.

על הצוואה חתומים כעדים לה - שניים: האחד מר א. ש. ז"ל (להלן - העד ש.) והאחר מר י. ס. ז"ל (להלן - העד ס.). אלא, וראוי שנאמר זאת כבר עתה, שעדי הצוואה אינם לפנינו ונמנע מאיתנו לשמוע עדותם ודבריהם באשר לאמיתות חתימותיהם על הצוואה, שכן שניהם הלכו לבית עולמם עוד קודם שהגיש התובע תביעתו לקיום הצוואה. העד ש. נפטר ביום 18.5.00 ואילו העד ס. הלך לבית עולמו ביום 7.1.08.  

3.         לתובע אין כל קירבת דם או קשר משפחתי למנוחה.

4.         לטענת התובע, כפי שצויין בתצהירו אשר נחתם ביום 15.4.10, הוא הכיר את המנוחה "במשך שהותו בבית סבתו" ובין לבין נוצרו בניהם קשרי ידידות (סע' 4 לתצהיר התובע)- סתם ולא פירש.

במהלך עדותו בבית המשפט הוסיף התובע וטען כי הקשר בינו לבין המנוחה נוצר בעת לימודיו התיכוניים במסגרת פעילות לסיוע לקשיש שיזם בית ספר התיכון בו למד. במסגרת פעילות זו ביקר, מעת לעת,  את המנוחה בביתה, סייע לה בעריכת קניות, הזזת רהיטים, טיפול בחצר הבית ובשמשו לה כ"אוזן קשבת" (סע' 6-7 לתצהירו וכן עדותו בבית המשפט עמ' 20 שורה 20-24 לפר').

5.         לטענת התובע, באחת הפעמים הוא סייע למנוחה לאחר שזו נפלה והבהיל אותה לקופת החולים לצורך קבלת טיפול רפואי. לדבריו המנוחה הייתה אסירת תודה על מעשהו זה ואמרה לו כי היא רוצה להוריש לו את ביתה (סע' 15 לתצהירו).

6.         כאמור, המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 13.9.90. לטענת התובע הוא נחשף לראשונה לקיומה של הצוואה מיד לאחר מותה ולאחר שנכנס לביתה, באמצעות מפתח שהיה ברשותו,  ומצא את הצוואה במזנון הישן שבסלון הבית.

7.         אחר הדברים האלה -  עבר התובע, על דעתו שלו, להתגורר בבית המנוחה כאילו היה זה ביתו שלו מימים ימימה וזאת מבלי שטרח כלל לבקש ולקבל לידיו צו לקיום צוואת המנוחה. לדבריו אותה עת הוא היה לאחר שיחרורו משירות החובה בצה"ל ועניינה של הצוואה לא עמד בראש מעייניו. בין לבין, כחמש שנים לאחר פטירת המנוחה הוא נישא לאשתו הראשונה- התגרש ממנה, נישא לה בשנית וחזר והתגרש ממנה (סע' 19-20 לתצהירו). גם אחר גירושיו המשיך התובע להתגורר בבית המנוחה אך לדבריו "לא היה ער לחשיבות רישום הבית על שמו" (סע' 21 לתצהירו).

8.         בשנת 2003 נישא התובע לאשתו השניה עימה הוסיף להתגורר בבית המנוחה תוך שהם מגדלים בו את שלושת ילדיהם. ועדיין לא סבר התובע כי יש מקום לעתור לקיום צוואת המנוחה.

9.         לדברי התובע, אך ורק בשנת 2010, כעשרים שנה לאחר פטירת המנוחה, הוא עתר לקיום צוואתה וזאת לאור תשובה שקיבל לדבריו מהרבי מליובאוויטש.

לטענת התובע, בהיותו חסיד חב"ד, הוא נוהג להיוועץ עם הרבי מליובאוויטש (אשר נלקח לגנזי מרומים כבר לפני כעשרים שנה, בשנת תשנ"ד) באמצעות "אגרות הקודש" המאגדים מתשובותיו השונות של הרבי למאמיניו, ובמסגרת התיעצות זו התקבלה את תשובת הרבי אשר לשונה- "ביקשתיו לרשום את הבית על שמו". או - אז ורק אז התעשת התובע והגיש בקשתו לקיום הצוואה. ושוב, יאמר כבר עתה - התובע לא טרח לצרף ולהגיש לביהמ"ש את העתק או צילום התשובה הנזכרת מאגרות הרב.

10.       הנתבע, היועהמ"ש ע"י ב"כ במשרד האפוטרופוס הכללי, מתנגד לקיום הצוואה בטענה אחת ויחידה והיא כי עסקינן בצוואה מזויפת אשר לא נחתמה כלל ע"י המנוחה.

לטענת הנתבע  הצוואה נבדקה במז"פ של משטרת ישראל ובבדיקה זו נמצא כי הן חתימת המנוחה והן חתימת עדי הצוואה זויפו ואין הן תואמות לדוגמאות חתימה אחרות של החותמים.

11.       נוכח טענת הזיוף הנטענת מיניתי כמומחה לכתב יד מטעם בית המשפט את מר אמנון בצלאלי (להלן - המומחה) על מנת שייתן חוות דעתו באשר לאמיתות החתימות שעל גבי הצוואה.

בחוות דעתו מיום 2.5.12 קבע המומחה כי לא קיימת זהות בין החתימה הנטענת כחתימת המנוחה על הצוואה לבין דוגמות אחרות של חתימתה וכי בחתימתה על הצוואה יש סימנים האופיניים לזיוף שנעשה בצורה של חיקוי חופשי.