פסק דין בנושא הסכם גירושין בבית הדין השרעי כהסכם ממון שחוסם דרכה של התובעת לעריכת הסדר איזון משאבים

על המדוכה:

האם הסכם גירושין שאושר בבית הדין השרעי הינו "הסכם שותק" או הסכם ממצה מבחינת יחסי הממון בין הצדדים?

כיצד עיקרון שופט אחד למשפחה אחת מסייע בקביעת ממצאים באשר לאומד דעת הצדדים להסכם?

הרקע הרלבנטי:

1. הצדדים הינם בני זוג מוסלמים שנישאו לפי דיני השריעה ביום 23/8/2001. במהלך נישואיהם חיו הצדדים בבית מגורים המצוי בקומפלקס בניינים, הכולל שלושה מבנים הסמוכים אחד לשני שהוקמו על מקרקעין בעיר *** בגוש ***חלקה *** (להלן: "המקרקעין").  בניינים אלו יכונו מטעמי נוחות "בניין A", "בניין B" ו"בניין C". יש לציין כי המקרקעין רשומים על שם הנתבע ובית המגורים של הצדדים ומשרד עורכי דין בו עבדה התובעת, עורכת דין במקצועה,  מצויים בבניין A.

2. בשל משבר חמור ביחסיהם התגרשו הצדדים זו מזה בבית הדין השרעי בחיפה ביום 13/1/2018. הגירושין נערכו בהסכמת שני הצדדים ולאחר שנוהל מו"מ בין הצדדים במהלך מספר שבועות וחודשים. במסגרת הסכם הגירושין שערכו הצדדים נקבע כי כל צד ישמור על נכסיו עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג.

3. לאחר שהצדדים התגרשו הגישה התובעת התביעה שבכותרת וטענה כי הסכם הגירושין בין הצדדים לא מסדיר חלוקת רכוש ו/או איזון משאבים ויש לערוך הסדר איזון משאבים הלוקח בחשבון בעיקר את נכסי המקרקעין שרשומים על שם הנתבע והושבחו במהלך הנישואין במאמץ משותף. הנתבע טען מנגד, כי אין מקום לערוך איזון משאבים בין הצדדים לאור העובדה שהסכם הגירושין בין הצדדים הוא הסכם ממון היוצר הפרדה רכושית שלפיה כל צד נותר עם נכסיו הרשומים על שמו ללא איזון.
4. התביעה הוגשה ביום 20/3/2018 ובמסגרת ישיבת ההוכחות לא נרשמה התייצבות מטעם הנתבע ובא כוחו וגם לא הוגשו בשעתו תצהירי עדות ראשית מטעמם ולפיכך ולאחר שמיעת עדות התובעת ניתן פסק דין במעמד צד אחד הנעתר לרוב סעדי התביעה. פסק הדין בוטל בהסכמה לאחר שהנתבע שילם לתובעת הוצאות משפט שנקבעו בהחלטה מתאימה. לאחר מכן נוהל הליך הוכחות בו העידו הצדדים ועורך הדין שערך את ההסכם וכעת יש להכריע לגופן של המחלוקות והטענות.

טענות התובעת:

5. התובעת טוענת כי הצדדים חיו משך 17 שנים תחת קורת גג אחת, בבניין A במקרקעין, הרשום על שמו של הנתבע. נטען כי במהלך הנישואין היא תרמה כספים רבים מעבודתה כעו"ד, כאשר מנגד הנתבע אף הוא תרם כספים שקיבל מדמי שכירות עבור נכסים אחרים וכך עלה בידי הצדדים לבנות יחד בניינים במקרקעין האמורים ו/או לשפץ אותם, כאשר נכון להיום מוצבים על המקרקעין שלושה בניינים. היא הוסיפה כי בעוד שהיא עבדה כעו"ד עצמאית, הרי שהנתבע לא עבד כ-11 שנים ולכן גם רוב כספי ההשקעה בבניה הגיעו ממנה. כן טענה כי ניהלה וייצגה כלפי צדדי ג' את הנתבע ואת עצמה ונוצרו מצגים כלפי צדדי ג' כאילו היא הבעלים של הזכויות במקרקעין, לא פחות מהנתבע. היא מוסיפה לפיכך כי גם היא וגם הנתבע ראו בכל הבניינים כנכסים משותפים. ראיה זו התבססה על התנהגות הצדדים, על מצגיהם ועל הבטחות של הנתבע. לאור כל האמור ונוכח השקעה של התובעת והמצגים שהיא מייחסת לנתבע, היא טענה כי מכוח חזקת שיתוף ספציפית היא זכאית לקבל מחצית שווי כל נכסי הנדל"ן שבמקרקעין האמורים לעיל.

6. בסיכומיה הוספו ופורטו הטענות הבאות: