פסק דין בדחיית בקשה להסדיר מעמדם של המערערים, נינים לסב יהודי מכוח נוהל מתן מעמד לנין יהודי

הרקע לערעור:

לפני ערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים בחיפה בערר 4361-22 (כב' הדיין אילן חלבגה) מיום 09.07.23, אשר דחה את הערר נגד החלטת המשיב מיום 24.10.23 במסגרתה נדחתה בקשת המערערים 1-2 להסדרת מעמדם והארכת רישיונם מסוג א/5 בהיותם נינים לזכאי שבות מכוח חוק השבות, התש"י – 1950 (להלן: "חוק השבות").

המערערים 1-2 הינם נתיני רוסיה ילידי 2004 אשר עלו לישראל בדצמבר 2020 יחד עם הוריהם המערערים 3-4 כאשר האחרונים קיבלו אזרחות מכוח חוק השבות והמערערים 1 – 2 קיבלו רישיון א/5 לשנה מכוח היותם נינים לזכאי שבות. מאז שהגיעו לישראל טסו מספר פעמים למדינת מוצאם וכאשר ביקשו בפעם האחרונה מהמשיב להאריך את רישיונם הוחלט לדחות את בקשתם. בהחלטת המשיב מיום 4.9.22 נקבע כי המערערים 1 – 2 נכנסו לארץ יחד עם הוריהם ביום 17.12.2020 לפי חוק הכניסה לישראל. אושר להם מעמד תושב ארעי מסוג א/5 שהיה בתוקף עד ליום 17.12.21. כחודש לאחר כניסתם יצאו מהארץ וחזרו לביקורים קצרים. מאחר ואינם עומדים בתנאי נוהל מספר 5.2.0027 ולא הוכיחו השתקעותם בארץ בקשתם סורבה. נקבע כי ניתן להגיש ערר פנימי על ההחלטה. המערערים הגישו ערר פנימי אשר נדחה ביום 24.10.22 ונקבע כי הבקשות להסדרת מעמד למערערים 1 – 2 נדחו מאחר שלא עמדו בתנאי הנוהל ולא הוכיחו השתקעות בארץ. נקבע לא ניתן לחרוג מתנאי הנוהל ולהיענות לבקשה. לכן נדחה הערר הפנימי. המערערים פנו לבית הדין לעררים.

בית הדין לעררים קבע כי המערערים הקטינים קיבלו מעמד של א/5 למשך שנה עם כניסתם לארץ מכוח היותם נינים של זכאי שבות בהתאם לנוהל. כחודש לאחר שנכנסו לישראל יצאו אל מחוץ לישראל ושהו שם כחצי שנה. לאחר כ-3 חודשים של שהיה נוספת בישראל יצאו שוב ושהו מחוץ לישראל מספר חודשים. לאחר מכן שהו בישראל כחודש ויצאו שוב למשך כשלושה חודשים. לכן נדחתה בקשת המערערים להארכת רישיון היות ואינם עומדים בתנאי הנוהל. ערר פנימי שהוגש נדחה אף הוא בהחלטה מיום 24.10.22. צוין כי המערערים טענו שיצאו למדינת נתינותם להבחן בבחינות בגרות ואולם בחודש מאי 2021 משביקשו לשוב לישראל חל סגר עקב התפשטות נגיף הקורונה ולפיכך שבו רק ביום 23.06.21. בהמשך יצאו להשלמת לימודים ובחינות כיוון שלא נמצאה להם מסגרת חינוכית במגמת לימודיהם ואף לא לימודי עברית באולפן. נקבע כי נין של יהודי אינו זכאי למעמד עולה מכוח חוק השבות וכן לא לאזרחות מכוח חוק האזרחות, תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק האזרחות") ואולם ישראל הרחיבה את מעגל הזכאים ביחס לנכד של יהודי שעולה מכוח חוק השבות ומגיע עם ילדו הקטין באופן שיוסדר מעמדו בכפוף להוראות הנוהל. זאת לשם שמירת התא המשפחתי הקיים ערב עלייתם לישראל. מדובר בנגזרת נוספת של זכאים שאינה על פי החוק אלא הוסדרה כאקט הנושא אופי הומניטארי שיש לעמוד במלוא התנאים שבנוהל על מנת להסדיר מעמד מכוחו. על פי הנוהל יש לבחון האם המערערים מקיימים מרכז חיים בישראל עם הוריהם ולא עזבו את ישראל בגפם או יחד עם הוריהם. על המערערים נטל ההוכחה לפיו הם ממלאים אחר מלוא הוראות הנוהל. מאחר שהמערערים יצאו מישראל בחלוף כחודש ימים בלבד מאז שקיבלו את רישיון א/5 וכן נכנסו ויצאו פעם אחר פעם כך שעד ליום 13.01.22 שהו בישראל במצטבר אך כ-4 חודשים בלבד בפרק זמן של שנתיים, הם לא קיימו מרכז חיים משותף עם הוריהם בישראל ולא עמדו בתנאי בסיסי של הנוהל על מנת להסדיר מעמדם על פיו. אין תיעוד לכך שפנו לרשות על מנת להסדיר יציאתם לצורך לימודים ובחינות ולא נעשה ניסיון למצוא מסגרות חילופיות בעיר אחרת בארץ. לכן המערערים לא עמדו בתנאי הנוהל ואף בחרו להתעלם מההוראות ומהצעת המשיב להמתין לצורך מציאת חלופות. כמו כן, רישיון א/5 אשר ניתן למערערים ביום 17.12.21 פג תוקפו בחלוף שנה והם לא פעלו להגשת בקשה להארכת תוקפו רק בחלוף כשנה ומחצה, דבר העולה כדי זניחת הבקשה להסדרת מעמדם. הערר הפנימי שהוגש על ידם נבחן ונשקל. כיום המערערים בגירים העומדים ברשות עצמם ובאפשרותם להגיש בקשה להסדרת מעמדם במסלול ההומניטארי. על כן, נקבע כי לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות בית הדין והערר נדחה.

טענות הצדדים:

המערערים טוענים כי בפסק הדין של בית הדין לעררים נפלו פגמים המצדיקים התערבות בפסק הדין. נטען כי לאור מגפת הקורונה והסגרים בישראל נאלצו המערערים 1-2 לטוס מספר פעמים למדינת מוצאם למטרות לימודיות ולחזור לישראל ובסופו של יום בטרם בגרו שבו לישראל. נטען כי בית הדין לעררים טעה כאשר קבע כי לא הוצגה תשתית לכך שמדובר בהחלטה לא שוויונית בניגוד להחלטות אחרות שהוצגו לו. כן טעה כאשר קבע כי המשיב התייחס לכלל הטיעונים שעלו במסגרת הערר הפנימי וכי התקיימה התייעצות פנימית עם מטה המשיב. נטען כי בית הדין התעלם משיקולים נוספים שהיה על המשיב לשקול דוגמת מצבה הבריאותי של המערערת 4, קשיי התאקלמות של המערערים 1-2 כאשר הגיעו לישראל בעיצומה של מגפת הקורונה במהלך סגר כולל ללא אפשרות לרכישת שפה והשכלה. כן נטען כי המערערים 1-2 התאקלמו כבר נכון להיום בצורה מלאה בישראל והם תלמידים מן המניין במערכת החינוך הישראלית שניגשים בימים אלה למבחני בגרות. נטען כי בית הדין התעלם מכך שבעת הגשת הבקשה ובעת הגשת הערר הפנימי והערר לבית הדין המערערים 1-2 היו קטינים ועל פי הפסיקה נקבע כי הגיל הקובע לבחינת הבקשה הוא המועד בו הוגשה. נטען כי בית הדין לא נדרש למסמכים עדכניים שהוגשו על ידי המערערים לאור התנגדות ב"כ המשיב כאשר קודם לכן הסכימה ב"כ המשיב לקבל את המסמכים ואף נמסר לב"כ המערערים כי המסמכים נבדקו מול המטה. נטען כי המשיב הציג בפני בית הדין לעררים מצג שווא המציג את המערערים באור שלילי כמי שאינם דוברים אמת בנוגע להגשת בקשה לאינטר ויזה ואישור לצאת לבחינות הבגרות וב"כ המשיב הטעתה את בית הדין כאשר אמרה כי אין לה שום תיעוד על בקשה למתן יציאה לשם בחינות בגרות או פניות בענייני אינטר ויזה. בפני בית הדין הוצגה מסכת עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות והתימוכין שצורפו לערעור זה.

עוד טוענים המערערים כי בית הדין טעה כאשר קבע שהמשיב התייחס לכלל הטיעונים שעלו במסגרת הערר הפנימי וניתן משקל ראוי לכל טיעון. נטען כי הערר הפנימי נדחה בשורה אחת תוך פירוט קצר ביותר של הרקע העובדתי וזאת בניגוד לנוהל רשות האוכלוסין בדבר טיפול בבקשות ועררים. נטען כי שגה בית הדין כאשר קבע כי התקיימה התייעצות פנימית עם מטה המשיב וכי בהחלטות המשיב היה צורך לציין כי התקיימה התייעצות פנימית עם המטה. נטען כי בהחלטות המשיב לא צוין כי בוצעה התייעצות כלשהי עם המטה וגם בכתב התשובה שהוגש על ידי המשיב לא צוין כי נערכה התייעצות עם מטה המשיב ברקע העובדתי. רק בהמשך נטען דבר זה במסגרת הטיעון המשפטי. נטען כי התצהיר שצורף לכתב התשובה אינו עומד בנוסח שנקבע בתוספת לתקנות הכניסה לישראל ויש לפסול את החלטת בית הדין שנסמכה על כתב תשובה שאינו עומד בכללים. נטען כי מדובר בהחלטה לא מנומקת שניתנה ללא התייעצות ובניגוד לנהלים.

לטענת המערערים, מיום הגעתם לארץ עם הוריהם, הם השתקעו בארץ. כיום הם עולים לכיתה י"ב, מצליחים בלימודיהם ופעילים בהתנדבות בעירם, משולבים חברתית ואף זכו להמלצת ראש העירייה במקום מגוריהם. נטען כי האישורים מוכיחים את השתקעותם בארץ אך לא זכו להתייחסות. נטען כי על אף שנשלחו למשיב מסמכים עדכניים, הוא סירב לשנות את החלטתו. נטען כי המערערים מקיימים את הרציונל העומד מאחורי הנוהל שהוא השתקעות והתאקלמות בישראל. כן נטען כי המשיב התעלם מהנסיבות ומגפת הקורונה שגרמו לקשיי התאקלמות במדינה חדשה והשתלבות במערכת החינוך. עוד נטען כי אמם של המערערים חולה סופנית והוריהם פקדו כל העת את בתי החולים ולקטינים לא ניתנה הזדמנות לרכוש את השפה בצורה מסודרת ולהיכנס למערכות חברתיות. לכן נאלצו לטוס מספר פעמים למדינת המוצא שלהם לתקופות, למרות שכוונתם הייתה להשתקע במדינת ישראל. כאשר התאפשר למערערים לחזור ולשוב לשגרה הם עשו זאת. נטען כי המשיב ובית הדין לא התייחסו לטעמים ההומניטאריים שבבסיס הבקשה ולמצבה הבריאותי של האם. כן נטען כי במקרים אחרים הוחלט להעניק רישיון לנינים של יהודים למרות יציאה מישראל למשך שנים. נטען לאי שוויון בעניין זה. נטען כי נהלים אינם חזות הכול וראוי היה שהמשיב יבחן לעומק את בקשת המערערים בטרם דחה את בקשתם ללא התחשבות בכלל הנסיבות וללא הפעלת שיקול דעת. נטען כי החלטת המשיב אינה מנומקת ובפסק דינו של בית הדין לעררים נפלו פגמים רבים המצדיקים קבלת הערעור. נטען כי נסיבות המערערים מצדיקות מתן מעמד מסוג א/5 לשלוש שנים בכפוף להוכחת מרכז חיים בישראל בזמן זה ומתן אפשרות למערערים להתגייס לצה"ל בתקופה זו.

המשיב טוען כי פסק דינו של בית הדין מפורט ומנומק וניתן כדין ולא נפל בו פגם המצדיק התערבות של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. בהתאם לחוק הכניסה לישראל מי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה אינו בעל זכות קנויה לשבת בישראל וישיבתו מותנית ברישיון ישיבה לפי חוק זה. הסמכות למתן רישיונות ישיבה ושיקול הדעת להפעלתה על פי חוק הכניסה לישראל מסורים לשר הפנים או מי שהוסמך על ידו. לשר הפנים שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו על פי חוק הכניסה לישראל. מעמד בישראל אינו עניין של מה בכך ולצורך כך נקבעו קריטריונים מחמירים שבבסיסם עומדים שיקולים הומניטאריים כבדי משקל אשר ככלל רק מי שעמד בהם נבחנת בקשתו לקבל אשרה או רישיון ישיבה בישראל. נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי מעגן את אופן הטיפול בבקשותיהם של נינים ליהודים לקבלת מעמד בארץ. לנין ליהודי לא נתונה זכות הכניסה לישראל ושהייה בה מכוח חוק השבות ואף לא מכוח חוק האזרחות. הוראת החוק הרלוונטית לבחינת בקשת נין ליהודי לקבלת מעמד בישראל היא הוראת סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל המקנה לשר הפנים סמכות רחבה ליתן רישיונות לישיבה בישראל לפי שיקול דעתו. במסגרת שיקול דעתו הרחב נקבע הנוהל המסדיר את התנאים לטיפול בבקשות למתן מעמד לנין של יהודי. הנוהל מסדיר הליך מתן מעמד לנין שהוא קטין שהגיע ארצה עם הוריו וזאת לשם מניעת הפרדתו מהוריו ומניעת פיצול התא המשפחתי. בכפוף לעמידת המבקש בקריטריונים הקבועים בנוהל ניתן לנין של יהודי רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 למשך 3 שנים במסגרת מעין הליך מדורג לקבלת מעמד אשר בסיומו באפשרותו להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית או לחילופין לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל. בכל שנה, בטרם תאושר הארכת האשרה, יש לבדוק את מרכז חייו של הקטין על מנת לוודא כי מתקיימת תכלית הענקת המעמד הארעי לקטין שהינה מניעת הפרדתו מהוריו זכאי השבות החיים בישראל ופיצול התא המשפחתי. על מבקשי האשרה להוכיח מדי שנה כי הקטין והוריו מוסיפים לחיות יחדיו ומרכז חייהם בישראל. מקום בו הקטין או הוריו אינם מקיימים מרכז חיים משותף בישראל נשמטת הקרקע תחת הרציונל שבהארכת אשרת שהייתו של הקטין מכוח נוהל זה.

לטענת המשיב יש לדחות את הערעור משלא נפל כל פגם בפסק דינו של בית הדין לעררים. המערערים לא הצביעו על פגמים בפסק הדין של בית הדין המצדיקים התערבות של בימ"ש לעניינים מנהליים. צדק בית הדין בקביעתו כי הבן והבת לא קיימו מרכז חיים בישראל ובמשותף עם הוריהם אלא שהו תקופות ארוכות מחוץ לישראל ושלא במסגרת תא משפחתי משותף עם הוריהם, תוך ביקורים קצרים בלבד בישראל. כל טיעוני המערערים נבחנו על ידי המשיב בהחלטותיו ועל ידי בית הדין בפסק דינו. לא עלה בידי המערערים להוכיח כי מרכז חיי הבן והבת היה בישראל במהלך התקופה הרלוונטית וטיעוניהם לגבי סיבות לשהותם הארוכה מחוץ לישראל לא הוכחו ואינם יכולים להצדיק את קבלת הבקשה והערעור. בית הדין הוסיף וציין כי באפשרות המערערים להגיש בקשה מטעמים הומניטאריים שהם הטעמים העומדים בבסיס ערר זה. פסק דינו של בית הדין מידתי ומאוזן ונקבע על בסיס עובדות שאינן שנויות במחלוקת. הבן והבת כבר אינם קטינים ובגרו בשנת 2022. מטרתו של הנוהל לשמור על תא משפחתי קיים של הקטין עם הוריו ותכלית זו אינה מתקיימת בענייננו. הבן והבת חיו במנותק מהוריהם לפרקי זמן ארוכים ולא התקיים התא המשפחתי עליו התבקש המשיב להגן כאשר נתן לבן ולבת את רישיון השהייה. עמדת המשיב תואמת את הדין, היא סבירה ועולה בקנה אחד עם הנהלים והמדיניות. בית הדין קבע בצדק כי לטענה בדבר העדר מסגרות לימודים לא הונחה כל תשתית ראייתית ולמעשה הבן והבת עזבו את ישראל לאחר שהייה קצרה ביותר ושהו מחוץ לישראל משך תקופות ארוכות וממושכות גם לאחר שהסתיימו הסגרים בישראל ובנתב"ג. הטעמים שמעלים העותרים הם טעמים הומניטאריים ועליהם לפנות בבקשה מטעמים הומניטאריים.