פסק דין בבקשת תובעים למתן צו לקיום צוואת מנוחה ובהתנגדות הנתבעים למתן צו

עניינו של פסק דין זה בבקשת התובעים למתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 29.05.2005 בתיק ת"ע 61180-07-20 ובהתנגדות המתנגדים/ הנתבעים למתן הצו (ת"ע 61436-07-20).

רקע:

1.המנוחה ילידת 08.05.1927 הלכה לעולמה ביום 21.02.2020.

2.התובעים, מר א' (להלן:"התובע") וגב' ד' (להלן:"התובעת") הם שניים מילדיה של המנוחה. המתנגדת 4 גב' ב' (להלן:"המתנגדת") אף היא בתה של המנוחה. למנוחה בן נוסף ר' שנפטר קודם פטירתה של המנוחה (להלן:"הבן המנוח"). המתנגדים 1-3, מר ל' (להלן:"המתנגד") מר ו' ומר ר' כולם ילדיו של הבן המנוח ולפיכך הם יורשיה על פי דין של המנוחה.

3.ביום 29.05.2005 ערכה המנוחה צוואה נוטריונית (להלן:"הצוואה") בפני הנוטריון עו"ד י' (להלן:"הנוטריון") במסגרתה הורישה את מלוא עיזבונה לתובעים בחלקים שווים תוך הדרתם של המתנגדת והבן המנוח.

טענות הצדדים:

טענות המתנגדים:

4.על פי החלטה מיום 01.03.2022 הגישו המתנגדים כתב התנגדות מתוקן במסגרתו העלו את הטענות כדלקמן:

המנוחה לא דיברה עברית ולפיכך לא יכולה היתה לערוך צוואה בשפה העברית – המתנגדים טוענים כי שפת האם של המנוחה היתה פולנית וכי היא דיברה גם יידיש, וכן מפנים לכך שבמסגרת הצוואה צויין כי המנוחה "קראה" בפני הנוטריון את דבר הצוואה וכן שהנוטריון שוכנע כי המנוחה שומעת את השפה העברית וזאת חרף העובדה שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית.

לטענת המתנגדים המנוחה אומנם דיברה עברית במובן הפשוט של המילה אולם הבנתה היתה כה קלושה כך שבכל פעם שנדרשה לקרוא מסמכים בעברית נעזרה בצדדי ג' על מנת להבין תוכנם.