פסק דין 932-08-14

1.בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 13.5.14.

הוועדה התכנסה כדי לקבוע אם חלה החמרה במצבו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 14.1.1995, במהלכה הותקף על-ידי שודד. הוועדה קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער, ומכאן הערעור שלפני.

2.טרם הליך ההחמרה נקבעו למערער בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.8.11 20% לפי פריט ליקוי 34(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות), ולאחר שהפעילה תקנה 15 ברבע – הועמדה הנכות הצמיתה על 25%.

בין ממצאיה של הוועדה טרם הליך ההחמרה צוינו "מתאר סימנים השייכים לשחזור הטראומה לפחדים ספציפיים כלפי אנשים בהיותו מוקף בחברה וכן סימנים המעידים על עוררות מערכת העצבים הסימפטית והפרסימפטית. כמו כן בבדיקה עולים מרכיבים פרנואידים הקשורים לנרטיב של הטראומה". הוועדה מיום 2.8.11 סיכמה כי "הסתמנה תמונה קלינית של תסמונת PTSD על מרכיביה השונים בעלת אלמנטים פרנואידים רודפניים".

ערעור שהוגש על החלטה זו מטעם המוסד לביטוח לאומי (בל 7498-10-11) התקבל ביום 15.3.12. בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית לעררים לאחר פסק-הדין שהתכנסה בחודש 8/12 נותרה הנכות הנ"ל על כנה.

3.הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 13.5.14, ובהרכבה נכללה מומחית בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר לרנר.

הוועדה ציינה בין ממצאי בדיקתה כי המערער "מדבר בלחץ, מתאר כל הסימנים האופיניים ל- PTSD : שחזור הטראומה, הימנעות, ופגיעה ניכרת בכל המישורים. יחד עם זאת לא נצפתה החמרה. התמונה הקלינית המסתמנת הינה זהה למצב שתואר לפני כשנתיים".

הוועדה סיכמה כי: "לאור הבדיקה דוחה הוועדה הערר וקובעת שאין החמרה. לציין כי בעיון במכתבו של הפסיכיאטר המטפל ד"ר מאירוביץ' נמצאת אבחנה של דיסטומיה נפרדת של סכיזופרניה פרנואידית כאשר האבחנה העיקרית היא PTSD. לא ברור מתוך מכתבו של ד"ר מאירוביץ' המצב הדכאוני לא כחלק מ- PTSD. לגבי סכיזופרניה אין בבדיקה מהיום והבדיקה מלפני כשנתיים לא נצפו סימנים המעידים על קיום סכיזופרניה".

4.המערער טוען כי החלטת הוועדה אינה מבוססת, כי הוועדה התעלמה ממכתב הפסיכיאטר המטפל ד"ר מאירוביץ', המעיד על החמרה במצבו וכן מקביעות בדבר שיעור הנכות בענף הנכות הכללית.

מנגד, טוען המשיב כי הוועדה בדקה את המערער והתייחסה למסמכים הרפואיים הרלוונטיים וכי טענות המערער הן רפואיות.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור. קביעת הוועדה באשר לשאלת קיומו של מצב דכאוני אינה ברורה, לא ברור אם הוועדה מצאה ממצאים המצביעים על ליקוי זה והאם יש לראות בו כהחמרה של המצב הנפשי באופן המזכה בנכות.

כך גם באשר לאבחנה של סכיזופרניה – הוועדה מציינת כי בבדיקתה ובבדיקה "לפני שנתיים" לא נמצאו סימנים לליקוי זה, אך עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מחודש 8/11 צוין כי הוועדה טרם ההחמרה מצאה "אלמנטים פרנואידים רודפניים".

כן נעדרת התייחסות הוועדה לקביעת דרגת הנכות בענף הנכות הכללית, שם נקבעו למערער בהחלטות מחודש 5/12 ומחודש 4/11 - 50% לפי פריט ליקוי 33(ד) בגין "סכיזופרניה עם הפרעת הסתגלות פוסטראומטית".