פסק דין 817-08

1.בפניי תביעה לתיקון הסדר מקרקעין. התובעים - לביב פרחאן טריף וסאלח פרחאן טריף (להלן: "התובעים") - הם ילדיהם ויורשיהם של המנוחים פרחאן ופאטמה טריף ז"ל בהתאם לצו ירושה מיום 10.11.77. נטען כי למנוחים היו חלקות קרקע ששימשו למחייתם עוד מתקופת העותמאנים בירושה, בחזקה בפועל ובעיבוד לאורך השנים בכפר הדרוזי ג'וליס. לטענת התובעים, אחת מהחלקות היתה ידועה בתקופת המנדט הבריטי כחלקה מספר 7 שהיתה ועודנה מוקפת בגדרות וטרסות אבן ישנות פרי עמלם של המנוחים טריף. נטען ששטחה של חלקה 7 עמד באותה עת על כ-55 דונם. נטען כי בתחילת שנות ה-60 במסגרת הסדר קרקעות חולקה חלקה 7 ההיסטורית לשלוש חלקות זמניות: חלקה 7 א' ששטחה עמד על 9,676 מ"ר, חלקה 7 ב' ששטחה עמד על 7,868 מ"ר וחלקה 7 ג' ששטחה עמד על 37,288 מ"ר. בהמשך החלקות הזמניות קבלו מספרים סופיים בגמר ההסדר כאשר חלקה 7 א' הפכה לחלקה 5 , חלקה 7 ב' הפכה לחלקה 16 וחלקה7 ג' הפכה לחלקה 17, כולן בגוש 18455. בהמשך, חלקה 17 פוצלה לשתי חלקות- 17 ו-31 עדיין שתיהן בגוש 18455.

2.לטענת התובעים, הסדר החלקות נדון בשנות ה-80 או בסמוך לכך, בעת ששירתו כחיילים בחזית במלחמת לבנון הראשונה. נטען, כי ככל הידוע לתובעים באותה עת, נדון הסדר חלקות 5 ו-16 בתיק 107/ ג'וליס ובשל כך מינו עו"ד בשם משה עמרם לפעול בשמם בהליך ההסדר. נטען כי במשך כל השנים החזיקו המנוחים את חלקה 7 ההיסטורית, עיבדו אותה, גדלו בה מטעי זיתים וגידולי מזרע שונים ונהגו בה מנהג בעלים ללא כל התנגדות, עד שנת 2002. נטען שבסוף שנת 2002 או בתחילת שנת 2003 המדינה טענה לבעלות בחלק מחלקה 31 ותבעה לסילוק יד וצו מניעה (ת.א. 939/03) בבית המשפט השלום בקריות. נטען כי הנתבעים התגוננו בהליך וטענו שמדובר באדמה שבבעלותם אך התביעה כנגדם התקבלה משהוכח שחלקה 31 רשומה על שם המדינה.

3.לטענת התובעים, ממסמכי ההתדיינות ודברי השופטים עלה כי קיימת מחלוקת וסכסוך אמיתיים באשר לבעלות בחלקה. נטען כי על רקע נתונים אלה החלו התובעים לחקור את השתלשלות הליכי ההסדר בחלקה 7 והתגלו להם טעויות חמורות המעידות על מסכת שלמה של מעשי זיוף ורמייה. לטענתם, הסתבר כי חלקה 7 ההיסטורית נידונה בשני תיקי הסדר- הראשון תיק 107 שדן בחלקות 5 ו-16 ותיק 377/ג'וליס שדן בחלקות 17 ו-31. באשר לפשרה בתיק 107 המדינה לא פעלה עד היום לרישום והרישום נותר "בסכסוך". באשר לפשרה בתיק 377 נטען כי יש יותר מהטעייה היות והחלק שהועבר לבעלות הנתבעת צויין מפורשות- 8,000 מ"ר ואילו חלקם של התובעים לא צוין והוגדר- "היתרה". עוד נטען כי במפת הקרוקי של חלקה 7 ההיסטורית נמחק שמה של המנוחה פאטימה והוספו המילים "חלק מ 120 חלקים" בצד שמו של המנוח פרחאן וזאת כדי להקטין את חלקם של התובעים. נטען כי מדובר בזיוף נראה לעין וברור. לטענת התובעים, נעשה תשריט לארבע החלקות שהתפצלו מחלקה 7 שבמסגרתו בוצעו זיופים ושינויים כדלקמן: ראשית, הוסף שמו של אדם בשם קאסם מוחמד אבו חסן ששימש באותה עת כאיש שטח שהיה מתאם ומשתף פעולה עם הנתבעת וכך הוא בא על שכרו שלא כדין ועל חשבון התובעים נרשם כבעל 50% מהזכויות בחלקה 16, בעוד שהמדינה קיבלה את ה-50% הנותרים. נטען כי לא היה בסיס חוקי להוספת שמו וכי דובר במעשה רמאות כלפי התובעים ששירתו בחזית המלחמה אותה עת. שנית, בוצעה הקטנה לשטחה של חלקה 17 מ-37,288 מ"ר ל-21,288 מ"ר, כאשר השטח האחרון נרשם על שם התובעים בחלקים שוווים ואילו השטח של 8,000 מ"ר נרשם על שם הנתבעת. עוד נטען כי חלקות 5 ו-16 לא נרשמו על שם התובעים ובמשבצת הבעלים נרשם "לא הוסדר (בסכסוך)".

4.לטענת התובעים, הליך ההסדר היה נגוע במעשי מרמה והטעייה המצדיקים את פתיחת ההסדר לדיון חוזר לצורך רישום מלוא הזכויות בחלקות ע"ש התובעים. עוד נטען שמאחר וחלקה 17 רשומה על שם התובעים, הרי שביחס לחלקה זו יתבקש בית המשפט להורות על תיקון השטח במפת הגוש, כך שיתאים לרישום בלשכת רישום המקרקעין, קרי, 29,288 מ"ר. נטען כי קיימת עילה חוקית למתן הסעדים המבוקשים היות והתובעים הם הבעלים, המחזיקים והמעבדים של חלקה 7 ההיסטורית. עוד נטען כי בתיק 107 קיים הסכם פשרה לפיו התובעים בעלים של מחצית הזכויות אולם לאור שרשרת מעשי הזיוף והפגמים שנפלו בהליך ההסדר, יש לרשום את מלוא הזכויות על שם התובעים. נטען שדי ברישום "בסכסוך" במשך מעל ל-20 שנה כהודאה מצד הנתבעת שהסכם הפשרה בתיק לא השתכלל ולא נכנס לתוקף ולפיכך הוא בטל ומבוטל ו/או התיישן ואיבד כל תוקף משפטי מחייב. באשר לתיק 377 נטען כי קיים הסכם פשרה לפיו 8 דונם יהיו בבעלות המדינה, כאשר לתובעים הובטחה יתרת השטח ללא צוין גודלה. נטען כי ההסכמה לפשרה התבססה על כך שגודל השטח הינו 29,288 מ"ר ויש להורות על תיקון גודל השטח במפת הגוש.

עמדות הצדדים בתצהיריהם 

5.מטעם התובעים הוגש תצהיר על ידי התובע 1 (סומן 4), אשר חזר על הנטען בכתב התביעה. התובע טען כי ההסדר בשני התיקים הסתיים בהסכמי פשרה, כאשר לטענתם ההליכים היו נגועים במעשי מרמה ו/או רישום שלא כשורה ו/או טעויות מדידה, דבר היוצר עילה לתיקון ההסדר בהתאם לסעיפים 93-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. התובע התייחס בתצהירו לטענות הנתבעים בכתב הגנתם לפיהן הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו בהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין, התביעה לוקה בשיהוי והיא התיישנה משלא הוגשה בתוך 25 שנים היות ולוח הזכויות פורסם בשנת 1979, פקיד ההסדר לא צורף כנתבע רלוונטי, ההסדר בוצע בהסכמים שאושרו כפסקי דין בעת שהיו מיוצגים ולא ברורה טענת המרמה. התובע טען כי הליך ההסדר נגוע בזיוף ומרמה היות ומפת הקרוקי זוייפה. נטען כי חוות דעת גרפולוג מיום 12.7.10 אישרה את טענתם. עוד נטען, כי לוח הזכויות אומנם פורסם בשנת 1979 אך חלקות 5 ו-16 עדיין רשומות שלא מוסדרות (בסכסוך) וחלקות 17 ו-31 נרשמו ביום 15.6.83. נטען שלולא הזיוף של מפת הקרוקי, לא היו מסכימים התובעים לרישום 8 דונם (בחלקה 31) על שם הנתבעת. תצהיר זהה הוגש מטעם התובע 2 (סומן 3).

6.תצהיר נוסף הוגש מטעם דאהש אבו נג'ם (סומן 6), יליד 1926 העוסק כחקלאי. לדבריו עבד בצעירותו אצל השיח פרחאן בחקלאות, בפלחה ובמטעי הזיתים שבבעלותו. לדבריו, הכיר את השטח שנקרא "דהר אלדר" שהינו חלקה 7 ההיסטורית נשוא התביעה, הידועה לכל כגבעה שבבעלותו של השיח פרחאן, בשטח של כ-50 דונם. נטען שהשטח היה מוקף בגדר אבנים אשר נבנתה על ידי השיח פרחאן וכי בפסגת הגבעה היה שטח מישורי הנטוע עצי זית. נטען כי היו עצי זית צעירים יותר אך היה קשה להגיע אליהם עם טרקטור ולכן היו חורשים אותם עם בקר וזורעים בחיטה ושעורה. לדבריו, הוא נטל חלק במלאכה זו. עוד נטען כי השטח היה מטופל ומטופח על ידי השיח פרחאן וכי לאחר פטירתו המשיכו ילדיו בעיבוד השטח. לטענת המצהיר, ידוע לו בוודאות שהשטח היה בבעלות המנוח פרחאן והוא החזיק בו ועיבד אותו כל השנים ולאחר פטירתו המשיכו ילדיו, ללא כל עוררין.

7.תצהיר נוסף הומצא על ידי שיח' כאמל סלמאן טריף (סומן 5). מתצהירו עולה כי הוא שימש כנציג ראשי של משפחת טריף, בעלת רב הקרקעות בג'וליס ונציג מרכזי בוועדה המצומצמת שהוקמה בשעתו יחד עם נציג המדינה, לצורך יישום הסדר הקרקעות והגעה לפשרות עם התושבים ככל הניתן. נטען שתפקיד הועדה היה לגשר על הפערים ולהביא לפשרות בכדי למנוע עימותים עם המדינה. לדבריו, תביעותיהם של כל תושבי ג'וליס שטענו לבעלות במקרקעין שעובדו על ידם התקבלו במלואן, למעט תביעת התובעים. נטען כי הדבר אינו הגיוני בעיניו ומעיד כי נפל פגם בעניינם. עוד נטען כי ידוע לו בוודאות מצעירותו שהשטח הידוע "דהר אלדר" הידוע כחלקה 7 ההיסטורית ובשטח של כ-50 דונם, הינו בבעלות המנוח שייך פרחאן טריף שקיבל עליו חזקה ובעלות מראשי משפחת טריף, והוא עיבד, חרש, גידר ונטע בו עצי זית. נטען כי המלאכה לא היתה קלה שכן מדובר בשטח המרוחק מהכפר ולא היה בעבר ציוד חקלאי ממונע. נטען כי היתה הסכמה טוטאלית בוועדה כי השטח שייך ליורשי שייך פרחאן טריף בלבד. עוד נטען כי שיח פרחאן נפטר בשנת 1976 כאשר ילדיו שירתו בצבא, לא היו מעורבים בהליכי ההסדר ולכן היה קל להטעותם. לטענתו, נפלו פגמים ונעשו טעויות ומעשי מרמה שנישלו את התובעים מחלק גדול מהקרקע, כולל מהשטח עליו נטועים עצי זית, דבר שלא היה מקובל בהסדרים אז והיה ברור לוועדה כי שטחים הנטועים עצי זית שייכים לבעליהם ולמעבדים, לא רק מכח הבעלות אלא מעצם העיבוד והחזקה בשטח במשך שנים ודורות רבים.

8.עוד הגישו התובעים את חוות דעתו של המומחה יואב אלקלעי- מומחה לצילומי אוויר (סומן 7), מסמך עותמאני המתעד את זכויותיהם של התובעים בצירוף תרגום ותשריט לחלקות נשוא הליך, לרבות תצהיר המודד מוהנא ביביאר סלאמה (סומן 2).