פסק-דין 7717/13

השופט נ' סולברג:

           העותרת תוקפת מימון הוצאות בחירות למפלגות ומימון הוצאות שוטפות לסיעות – אשר אינן מאפשרות לנשים להימנות על חברותיהן.

1.        בעתירתה מבקשת העותרת ליתן צו-על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטלו הוראות סעיפים 6-3 לחוק מימון מפלגות, התשל"ג ­– 1973  (להלן: חוק מימון מפלגות) והוראות סעיפים 2, 7, 11 ו-12 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג – 1993 (להלן: חוק מימון הבחירות ברשויות המקומיות; להלן, יחדיו: הסעיפים, חוקי המימון), כל עוד מוענק המימון גם לסיעה או לרשימה שאינה מאפשרת לנשים להימנות על חברותיהן.

רקע ועיקרי טענות הצדדים

2.        ברקע העתירה, לפי המתואר בה, רצונה של העותרת להיבחר למועצת עיריית פתח תקווה (להלן: המועצה) בבחירות שהתקיימו בשלהי שנת 2013. משלא הסתייעה פנייתה להיכלל ברשימת מפלגת ש"ס ולא עלה בידה להערך להגשת מועמדות עצמאית, עתרה לשלול מימון ממפלגות שאינן מאפשרות מועמדוּת של נשים ברשימותיהן (בג"ץ 6769/13 רות קוליאן נ' שר האוצר ואח'). בעקבות הערות בית המשפט חזרה בה העותרת מעתירתה וזו נמחקה בפסק דין מיום 6.11.2013.

3.        עתה טוענת העותרת, כי המשיבות 5-3 (להלן: המפלגות), ואולי גם מפלגות נוספות, מפלוֹת נשים, בכך שהן מונעות מהן להיבחר לרשימות מועמדיהן לכנסת ולרשויות המקומיות. כך עולה, להבנתה, מתקנוניהן של המפלגות הללו. ביוֹדעהּ את רום-מעמדה של הזכות להיבחר, הדגישה העותרת כי אינה מבקשת את פסילתן של המפלגות הללו; לעומת כן, זכאות למימון אינה זכות-יסוד, ואל לה, למדינה, לממן השקפת עולם מפלה. העתירה מתייחסת לסעיפים בחוקי המימון אשר נחקקו או תוקנו לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ככאלה, חוקיותם נבחנת לאורו. חוקי המימון מסייגים את המימון מכוחם במבחנים טכניים בלבד, להבדיל מאמות מידה מהותיות. בהתמלאם, אין בידי שר האוצר שיקול דעת באשר להעברת הכספים, לרבות לאותן המפלגות המפלות. התוצאה, לשיטת העותרת, היא פגיעה בכבוד האדם ובזכות לשוויון, וזאת במידה העולה על הנדרש. לטענתה, די לשם השגת התכלית – הזכות להיבחר – בעצם מתן האפשרות להתמודד, גם בלא מימון. לפיכך, לשיטתה, סעיפי החוקים הללו שנִמנו, אינם חוקתיים. כיוון שכך, מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה על בטלותם, מחמת העדר אמות מידה המונעות הענקת מימון למפלגה המפלה נשים. יחד עם זאת ביקשה העותרת להשהות את תוקף הכרזת הבטלות מטעמי אי-חוקתיות, על מנת לאפשר לכנסת לחוקק הוראות חוק הולמות. 

4.        בתשובתם טוענים המשיבים כולם כי דינה של העתירה להידחות על הסף ולגופו של עניין, תוך חיוב העותרת בהוצאות. על העותרת למצות הליכים תחילה בכנסת, ומכל מקום הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא יורה לכנסת לחוקק. המפלגות טענו גם לחוסר תום לב מצדה של העותרת, והתכחשו לקיומה של הפליית נשים במסגרותיהן. לטענתן, העדר נשים ברשימותיהן נובע מגדרי ההלכה, וכללי הדמוקרטיה מחייבים שלא להתערב בהשקפת העולם שאותה מייצגות המפלגות הללו. לגופו של עניין טענו המשיבים כולם, כי לא נדרשת בחינה חוקתית מפורטת שכן סעיפי-החוק נשוא העתירה אינם פוגעים בשוויון ולא בעקרון חוקתי אחר. אדרבה, דווקא קבלת העתירה תגרום לפגיעה חוקתית, זאת בשים לב לכוונתו הברורה של המחוקק בנושא, וכדי שלא לאפשר מניעת מימון מטעם אידיאולוגי.

5.        בהסתמכם על ההלכה הפסוקה, הדגישו שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה בתגובתם, כי לא ינתן הסעד המבוקש על-ידי העותרת, קרי, מתן הוראה ליזום תיקון חקיקה כדי לקדם מדיניות שבה היא חפצה, שכן הדבר מנוגד לתורת הפרדת הרשויות. עוד ציינו שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה כי במועד שלאחר הגשת העתירה נוספה הוראת סעיף 7(א)(3) לחוק מימון הבחירות ברשויות המקומיות (ר' חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד – 2014; להלן: תיקון מס' 12), וזו מתְנה תוספת מימון מוגדרת בייצוג מסוים לנשים בסיעה או ברשימה. משכך, העתירה במתכונתה הנוכחית אינה רלבנטית עוד. בנוסף, תיקון מס' 12 הנ"ל, כמו גם הצעות חוק קודמות, מלמד על כך שהסוגיה נתונה בדיון ציבורי ופרלמנטרי, ואין צורך בהתערבות בית המשפט. עוד טענו שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה, כי יש לדחות את טענת העותרת על פגיעה בזכות חוקתית. בנוקטו לשון כללית, "כל סיעה..." (סעיף 2(א) לחוק מימון מפלגות וסעיף 2 לחוק מימון הבחירות ברשויות המקומיות), בחר המחוקק באופן מפורש להימנע מהענקת שיקול דעת במה שנוגע לשלילת מימון משיקולים שונים. שאר סעיפי חוקי המימון קובעים הסדרים טכניים, לצורך מימושו, ניטראליים להשקפת עולם. העדר שיקול הדעת אינו נושא עמו פגיעה בעקרון השוויון. אדרבה, עקרון זה מצוי בבסיסו. ההסדר הפורמלי משרת, לדברי שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה – "אינטרס ציבורי חשוב ביותר של ודאות, בהירות ויציבות בענייני בחירות".