פסק דין 6276/13

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        מהן אמות המידה להחלטה בבקשה לפטור מאגרה בהליך של ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה? זו השאלה שהובאה בפנינו בגדרה של בקשת רשות הערעור דנן, הנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.6.2013 (ע"ר 46427-03-13, השופטת ע' צ'רניאק). בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי מיום 5.8.2012 (עמ"ש 4904-02-12, הרשמת (כתוארה אז) א' נחליאלי-חיאט).

רקע כללי והליכים קודמים

2.        ברקעם של ההליכים נשוא הבקשה דנן נמצאת תביעה שהגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, שעניינה השבת סכום של הפרשי הצמדה וריבית בעקבות אי-גביית חוב פסוק (תמ"ש 29008-10-10). ביום 18.12.2011 ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת מ' דהן) לפיה התביעה נמחקת בהסכמת המבקש. ביום 2.2.2012 הגיש המבקש ערעור על החלטת המחיקה לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 4904-02-12), ובו טען כי הסכים להחלטה האמורה בשל  "כפיה" שהופעלה עליו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

3.        יחד עם הערעור, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מתשלום האגרה שחלה ברגיל על הגשת ערעור. ביום 5.8.2012 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי את הבקשה לפטור מאגרה, לאחר שקבעה כי אינה עומדת בתנאי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות הכלליות) שעניינם הוכחת אי-יכולת כלכלית לתשלום אגרה והצבעה על כך שההליך נשוא האגרה מגלה עילת תביעה. בכל הנוגע למצבו הכלכלי של המבקש, קבעה הרשמת כי טענותיו בבקשה נדחו בעבר בהליכים קודמים שהגיש ולא הונחה כל תשתית המצדיקה התייחסות שונה אליהן במקרה זה. באשר לעילת התביעה, היא הוסיפה וציינה כי לא שוכנעה שההליך מגלה עילה, מה גם שהערעור נשוא הבקשה הוגש בעקבות מחיקת תביעה בהסכמתו של המבקש.

4.        הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטת הרשמת נדחה. בית המשפט המחוזי ציין כי גם בהנחה שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה עדיין עליו לעבור את המשוכה הנוספת שעליה הצביעה הרשמת, היינו להראות שההליך מגלה עילת תביעה, והוסיף כי אין לומר שהרשמת טעתה בעניין זה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מקומן של טענות המבקש, שעניינן פגם שנפל בהסכמה לפסק הדין, אינו בערעור עליו אלא בתובענה עצמאית ונפרדת (תוך הפנייה לרע"א 3960/05 נשר נ' בן פאיז (26.12.2005)).

5.        לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הגיש אליו בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי זה "ניתן בחוסר סמכות ובשגגה". המבקש ציין בבקשתו כי לא חלות בעניינו תקנות האגרות הכלליות אלא תקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 (להלן: תקנות האגרות משפחה), אשר במסגרתן לא נקבע המבחן של סיכויי הערעור כתנאי למתן פטור מאגרה. המבקש הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי מקומה של הדרישה לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוא במסגרת הליך עצמאי ולא במסגרת ערעור.

6.        ביום 17.7.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי פרשנות תכליתית לתקנות האגרות משפחה  מאפשרת להחיל אף בעניינן את התנאי שעניינו קיומה של עילת התביעה.