פסק דין 5639/13

פסק דין 

השופט י' עמית:

1.        בתחילת שנות התשעים הקימו המערערים בית דירות בעיר הרצליה, ובמהלך השנים 1993-4 מכרו למשיבים 5 דירות מתוך 10 הדירות שבבניין.

           בסעיף 5(ב) להסכמי המכר נקבע כלהלן (בנוסח זהה או דומה בכל ההסכמים):

"המוכר מתחייב לדאוג לרישום הבית המשותף, ליחוד הדירה ולרישומה בשם הקונים בלשכת רשם המקרקעין על חשבונו של המוכר בתמורה לתשלום הנקוב בסעיף 4 לעיל לא יאוחר מחמש שנים מיום חתימת הסכם זה ובכפוף לקיום כל חיובי הקונים על פיו. איחור ברישום מחמת גורם שאינו תלוי במוכר לא יהווה הפרת הסכם זה".

           הערה: בהסכם המכר שנחתם עם המשיבים 8-7 בחודש יולי 1994, כשנה לאחר שנחתמו ההסכמים עם המשיבים האחרים, נכתב כי הרישום יבוצע לא יאוחר מארבע שנים].

2.        חלפו 15-14 שנים ממועד חתימת ההסכמים, הבית המשותף לא נרשם, ובשנת 2008 הגישו המשיבים תביעה לאכיפת הרישום ולמינוי בא כוחם ככונס נכסים לביצוע הרישום. כן עתרו המשיבים להשבת הסכומים ששילמו למערערים בגין הוצאות רישום הבית המשותף ולפיצוי בגין עוגמת נפש.

           בית משפט קמא קיבל בפסק דינו את התביעה, והורה על מינוי בא כוחם של המשיבים ככונס נכסים לרישום הבניין כבית המשותף. כן נעתר בית משפט קמא לתביעה להשבת הסכומים ששולמו על ידי המשיבים בגין רישום הבית המשותף. בית המשפט ציין, כי במהלך בירור התביעה נתברר כי המשיבים אף שילמו מעבר לסכום התמורה החוזית שצויינה בחוזה, ככל הנראה "בשחור", ובשל כך נדחתה תביעתם לפיצוי בגין עוגמת נפש.

           כן נדחתה התביעה שכנגד שהגישו המערערים, בטענה כי למשיבים חוב כספי כלפיהם בגין הדירות שרכשו.

3.        על כך נסב הערעור עב הכרס שבפניי, בו מלינים המערערים על תוצאת פסק הדין.