פסק דין 5448/14

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' ברנר) מיום 22.7.2014 בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק-דין מיום 5.6.2014 שניתן בהיעדר תגובה מטעמה.

1.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב מינה את המשיב (להלן: כונס הנכסים) ביום 23.10.2013 ככונס נכסים זמני על יתרות החייבים של חברת אינובד פתרונות בע"מ (להלן: החברה) ובהמשך הפך מינוי זה לקבוע. כונס הנכסים שלח למבקשת ביום 8.1.2014 מכתב דרישה לפירעון חובה לחברה, אשר עמד לפי ספריה על סך של 123,420 ש"ח כולל מע"מ, ולכך צירף סך של 5834 ש"ח בגין ריבית והצמדה. המבקשת לא השיבה למכתב זה וביום 3.2.2014 שב כונס הנכסים ודרש מן המבקשת את תשלום חובה הנטען ואף זימן את מנהלה לחקירה בפני נציגיו בציינו כי במהלך החקירה יידרש למסור טעמים בדבר סירובה של המבקשת לפרוע את החוב הנטען לחברה. המבקשת, באמצעות בא-כוחה - עו"ד דרור חייק, דחתה במכתבה מיום 10.2.2014 את טענות כונס הנכסים בדבר החוב הנטען וציינה כי בעבר התקשרה עם החברה בעסקה לאספקת מערכת מחשוב לבית החולים "הגליל המערבי" בנהריה, אולם לטענתה עסקה זו לא הושלמה נוכח אי הספקתו והתקנתו של מלוא הציוד המוזמן. עוד ציינה המבקשת כי העבירה לחברה את מלוא התמורה עבור הציוד שסופק והותקן וכי במידה ויסופק הציוד החסר היא תשלם את התמורה גם בעדו. המבקשת הוסיפה וציינה באותו מכתב כי מנהל המבקשת מוכן להתייצב כמבוקש לחקירה בפני נציגי כונס הנכסים והוא אכן התייצב ונחקר באותו החודש על ידם. בחקירה זו חזר מנהל המבקשת על טענותיה המפורטות לעיל של המבקשת ולאחר החקירה שב כונס הנכסים ופנה אל המבקשת באמצעות עו"ד חייק ביום 2.3.2014 וביקש כי בהתאם למה שהוסכם במהלך החקירה, תעביר לו העתק של ההזמנה הראשית שנערכה בין המבקשת לחברה, העתק של כרטסת הנהלת החשבונות של החברה אצל המבקשת ומסמכים נוספים שפורטו במכתב הקשורים לחוב הנטען. מכתב זה נשלח הן בדואר רשום והן באמצעות פקס, ולשניהם התקבל אישור על קבלתם במשרדו של עו"ד חייק אך עו"ד חייק לא השיב עליו ומשכך פנה כונס הנכסים אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 28.4.2014 בבקשה למתן הוראות במסגרתה עתר לכך שבית המשפט המחוזי יורה למבקשת לשלם לחברה את החוב הנטען. בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להשיב לבקשה בתוך 20 ימים. אין מחלוקת כי הבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי הומצאו לעורך הדין חייק. תגובת המבקשת לא הוגשה בתוך המועד שנקצב ומשכך, עתר כונס הנכסים למתן החלטה בבקשה בהיעדר תגובה וביום 5.6.2014 קיבל בית המשפט את בקשת הכונס וחייב את המבקשת במעמד צד אחד לשלם את הסכומים שנדרשו בבקשה, בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח (להלן: פסק הדין). פסיקתא מתאימה נחתמה ביום 9.6.2014.

2.        המבקשת, אשר לא השלימה עם פסק-הדין, הגישה ביום 22.6.2014 בקשה דחופה לביטול ההחלטה ולעיכוב הליכים (להלן: בקשת הביטול), וטענה כי בקשת כונס הנכסים לא הומצאה לה אלא לעו"ד חייק אשר אינו מייצג אותה בהליך וכי נודע לה על ההליך רק ביום שבו הגישה את בקשת הביטול וזאת לאחר שעו"ד חייק זימן את מנהלה למשרדו ועדכן אותו בדבר הפעולות בהן נקט כונס הנכסים. המבקשת ציינה כי עו"ד חייק אינו מורשה מטעמה להמצאת כתבי בי-דין ואינו מצויד ביפויי כוח לייצגה בהליך המשפטי הנדון והיא הוסיפה כי בפיה טענות "כבדות משקל" נגד בקשת המשיב וברצונה להגיב לאמור בה. המשיב מצדו התנגד לבקשת הביטול ובית המשפט המחוזי אפשר למבקשת להשיב לתגובתו בתוך 5 ימים, שהוארכו, בהסכמה, עד ליום 15.7.2014, אך היא לא עשתה כן.

3.        בהחלטתו מיום 22.7.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול וקבע כי על פי התכתובת בין הצדדים שקדמה להליך נוצר מצג לפיו עו"ד חייק הוא בא-כוחה של המבקשת ודי בכך שעו"ד חייק פעל באותה עת בשמה של המשיבה כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי טענות בשמה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בהקשר זה כי קשה שלא לתהות מדוע עדכן עו"ד חייק את המבקשת על הבקשה למתן הוראות מטעם כונס הנכסים רק לאחר מתן פסק-הדין וקבע כי המבקשת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לכך כמו גם לכך שעו"ד חייק לא השיב את כתב הטענות שהמציא לו כונס הנכסים, כפי שהיה מצופה ממנו לנהוג אם אכן לא הוסמך לייצג את המבקשת. מכאן פנה בית המשפט המחוזי לבחון את סיבת מחדלה של המבקשת להתגונן ואת סיכויי הגנתה. אשר לסיכויי ההגנה, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הבהירה מהן טענות ההגנה ולו ברמז, למעט אמירה לפיה יש בידיה טענות כבדות משקל וציין כי למבקשת ניתנה הזדמנות להשיב לתגובת כונס הנכסים בבקשת הביטול ושם יכולה הייתה לפרט את הגנתה לכאורה - אולם היא בחרה שלא לעשות כן. אשר לסיבת מחדלה של המבקשת מלהתגונן, הפנה בית המשפט המחוזי להתעלמותה מפניות כונס הנכסים טרם הגשת הבקשה למתן הוראות ולכך שבחרה שלא להשיב לתגובת כונס הנכסים לבקשת הביטול, וקבע כי אין מדובר ברשלנות אלא בהתנהגות המבטאת זלזול כלפי בעל הדין שכנגד וכלפי בית המשפט. מטעמים אלה דחה בית המשפט את הבקשה וחייב את המבקשת בהוצאות כונס הנכסים בסך 7,500 ש"ח.

4.        מכאן הבקשה שלפניי בה חוזרת המבקשת וטוענת כי נפל פגם בהמצאת כתבי בי-דין בהליך לעו"ד חייק אשר ייצג אותה אך ורק לצורך כתיבת מכתבה מיום 10.2.2014 וכי הקשר בינה לעו"ד חייק לא הגיע לדרגה המלמדת כי הוא נציג מורשה שלה לעניין זה. משכך, שגה לטענתה בית המשפט בקובעו כי הבקשה הומצאה לעו"ד חייק כדין ודי בכך על מנת לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בנסיבות שנוצרו היה צורך להידרש לעובדה שעל מתן ההחלטה נודע לה בפועל רק כאשר עו"ד חייק זימן את מנהלה למשרדו ביום 22.6.2014. המבקשת טוענת עוד כי אינה יכולה להסביר את פשר התנהגותו של עו"ד חייק בכך שנמנע מליידע אותה על ההליכים והיא שבה וטוענת כי באותה עת לא נתנה לעו"ד חייק ייפויי כוח לייצגה בהליך שעליו לא ידעה כלל. המבקשת מוסיפה עוד כי יש לבטל את ההחלטה גם מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט. לטענת המבקשת, במכתבה מיום 10.2.2014 היא כפרה בקיום החוב כלפי החברה והיא מוסיפה וטוענת כי לא צרפה אסמכתאות לבקשתה לביטול נוכח היותה נסערת מהמצב שאליו נקלעה. עוד נטען על ידי המבקשת כי היה על בית המשפט להתחשב בכך שלא הייתה מיוצגת וכי מעולם לא התכוונה לזלזל בבית המשפט או בכונס הנכסים.

5.        כונס הנכסים מצידו סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומוסיף כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקשת יצרה מצג כי עו"ד חייק מייצג אותה ולכן הוא היה רשאי להמציא לעו"ד חייק את כתבי בי-הדין. כונס הנכסים מוסיף לעניין זה כי עו"ד חייק כתב בבירור במכתבו כי הוא מייצג את המבקשת ובבקשה לביטול פסק הדין לא נטען כי לא שימש כבא כוח המבקשת. עוד טוען כונס הנכסים כי אין מקום לבחון את ידיעת המבקשת שעה שעו"ד חייק לא כפר במעמדו כמורשה לקבלת כתבי בי-דין והמבקשת לא הציגה כל ראיה שתעיד כי נתנה לעו"ד חייק יפויי כוח מוגבל. המשיב טוען כי המבקשת מודה למעשה בחובתו של עו"ד חייק לעדכן אותה וכי ככל שיש לה טענה שעו"ד חייק התרשל כלפיה עליה להתברר במישור היחסים שבינה לבינו. אשר לסיכויי הגנתה של המבקשת טוען המשיב כי ניתנו למבקשת ארבע הזדמנויות להגיב לטענותיו והיא לא עשתה כן ומכתבו של עו"ד חייק מיום 10.2.2014 אינו מהווה תחליף להגשת תשובה לבית המשפט. המשיב מוסיף וטוען כי אי ייצוג המבקשת אינו מצדיק את מחדלה שכן בקשת הביטול נוסחה לאחר שהמבקשת קיבלה ייעוץ משפטי והוא מפנה לכך שעו"ד חייק הוא זה שאימת את תצהיר מנהל המבקשת התומך בבקשה לביטול פסק הדין.

6.        להשלמת התמונה יצוין כי בד בבד עם הבקשה דנן הגישה המבקשת שתי בקשות נוספות. הבקשה הראשונה היא לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 5.6.2014 – בקשה זו נמחקה ביום 1.9.2014 מן הטעם שמקומה בערעור על פסק הדין ולא בבקשת רשות הערעור דנן הנסבה על ההחלטה בבקשת הביטול. הבקשה השנייה היא להוספת ראייה - מכתב ששלחה המבקשת לכונס הנכסים ביום 14.7.2014, לאחר שהגישה את הבקשה לביטול, הכולל תחשיב של הסכומים ששילמה לחברה והתכתבויות בדוא"ל. לטענת המבקשת, ראיה זו חשובה ומהותית להוכחת הגנתה. כונס הנכסים מתנגד לבקשה ולטענתו הראיה אינה חדשה והייתה בידי המבקשת זמן רב לפני שניתנה ההחלטה נושא הבקשה דנן. עוד טוען כונס הנכסים כי לא ניתן למצוא בראייה שצירופה מתבקש הודאה מטעם החברה בטענות המבקשת לפיהן לא שילמה עבור ציוד שלא סופק והותקן.

7.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובצרופותיהן החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור.

           פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 737-736 (מהדורה שביעית, 1995)). בענייננו, במחלוקת האם בוצעה המצאה כדין למבקשת קבע בית המשפט המחוזי כי מתכתובת בין הצדדים טרם ההליך נוצר מצג לפיו עו"ד חייק הוא בא-כוחה של המבקשת וכי בנסיבות אלו יש לראות בהמצאתה של הבקשה למתן הוראות לעו"ד חייק המצאה כדין למבקשת.