פסק דין 5417/13

השופט נ' סולברג:

1.        תורף הערעור הוא בשאלת מעמדם של המערערים – האם הם ממלאים אחר התנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה בעניין העלאת בני "הפלאשמורה" מאתיופיה למדינת ישראל, ובפרט האם הם שייכים ל"זרע ישראל"?               

2.        ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד"ר י' מרזל) בעת"ם 11758-12-12 מיום 30.5.2013. בפסק הדין נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), אשר סירב לבקשה לכניסת המערערים 3 ו-5 מאתיופיה לישראל ולהענקת מעמד מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

עיקרי ההליכים הקודמים

3.        במרוצת השנים קיבלה הממשלה מספר החלטות בעניין העלאת בני ה"פלאשמורה" לישראל, במסגרת מאמציה של המדינה להביא לפתרון הולם לסוגיה, ומזור למצוקתם של מבקשי העליה וקרוביהם הנמצאים בארץ. החלטות אלו ותולדותיהן נסקרו בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5904/03 אסצ'אלאו אמבאו נ' ממשלת ישראל (21.3.2011). לענייננו אין צורך לחזור על אותן החלטות במלואן, אלא נסתפק בציון העובדה כי החל משנת 2003, נוסף תנאי אשר עבר כחוט השני בכל ההחלטות, אשר קבע כי לשם הענקת מעמד ולאישור כניסה לישראל יש להראות כי המבקשים הם צאצאיהם של יהודי אתיופיה מצד אמותיהם, המבקשים לשוב ליהדותם (ר' החלטת ממשלה מס' 2948 מיום 16.2.2003 (מש/1), סעיף א; החלטת ממשלה מס' 3356 מיום 6.3.2005 (מש/2), סעיף ב(2); החלטת ממשלה מס' 4082 מיום 14.9.2008 (מש/4), סעיף 1(ב) (להלן: "החלטה 4082"); וכן החלטת ממשלה מס' 2434 מיום 14.11.2010 (מש/5), סעיף 2(א) (להלן: "ההחלטה האחרונה")). ההחלטה האחרונה, שמכוחה נדחתה בקשתם של המערערת 4 והמערער 5, מכילה תנאי נוסף והוא כי המבקשים רשומים בפנקס קהילת הממתינים בגונדר משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010, ואשר מונה 1854 בתי אב ובסך הכל 7846 נפשות (ההחלטה האחרונה, סעיף 2(ב)). כמו כן נדרש, כי קרובי משפחת המבקשים מישראל יגישו את הבקשה (שם, סעיף 2(ג)).

4.        המערערים כולם הם בני משפחה השייכים לעדת "הפלאשמורה". המערערות 1 ו-4 והמערער 3 הם אחים. המערערת 2 היא בתו של המערער 3 והמערער 5 הוא בנה של המערערת 4. בקשת המערער 3 ובני משפחתו לכניסה לישראל ולקבלת מעמד מכוח החלטות הממשלה האמורות נדחתה ביום 19.2.2006, ואילו בקשת המערערת 4 ובני משפחתה נדחתה ביום 12.12.2010. שתי הבקשות נדחו על-ידי המשיב בנימוק שהמבקשים (המערערים 3 ו-4) נולדו לאם נוצריה ולהם בני זוג נוצרים. כיום נמצאות המערערות 1 ו-2 בישראל, ואילו המערערים  3 ו-5 שוהים באתיופיה. למרבה הצער, נפטרה המערערת 4 ז"ל בעודה באתיופיה, בעת שהעתירה הייתה תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי.

5.        המערערים 1, 3 ו-4 הם אחים כאמור, ובנים לגב' זריטו. השאלה העיקרית בה נחלקו הצדדים נוגעת לזהות אימה של זריטו, סבתם של מערערים אלו (וסבתא-רבתא של המערערים 2 ו-5). אין חולק כי אביה של זריטו, מר קסה, הוא מ"זרע ישראל", וכי היה נשוי לאשה יהודיה בשם מנן. המערערים טוענים כי זריטו היא בתה של אותה מנן. ברם, עמדתו של המשיב, לאחר בירורים שערך, היא כי זריטו היא בתם של קסה ושל אשה אחרת בשם דינגוט, שעבדה בביתו במשק בית. אותה דינגוט אינה מבני הפלשמורה אלא נוצריה גמורה משבט "בריה", ולפיכך זריטו (וצאצאיה) אינם ממלאים אחר התנאים המנויים בהחלטות הממשלה לשם קבלת מעמד.

6.        בעקבות החלטות המשיב הגישו המערערים עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"ם 5953-02-11). העתירה האמורה נדונה לפנַי בעת כהונתי בבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 9.12.2011 נעתרתי לעתירה בחלקה והוריתי על השבת עניינם של המערערים לבחינה מחודשת של המשיב על מנת ליתן החלטה חדשה. זאת, עקב החשש כי המשיב התייחס לנתונים עובדתיים שגויים, בעיקר בכל הנוגע להיותו של כפר מוצאם, ספנקארה, כפר המיושב אך ורק על-ידי נוצרים גמורים. באותו פסק דין הסתמכתי, בין היתר, על תצהירים נוספים שהגישו המערערים בסמוך למועד הדיון, בהם נטען כי בספנקארה התגוררו גם אנשים מ"זרע ישראל".