פסק דין 5368/14

השופט נ' סולברג: 

1.        ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.6.2014 בת"פ 3104-05-13 (השופטת ש' בן שלמה), בו נדון המערער ל-42 חודשי מאסר בפועל ומאסר-על-תנאי, וכמו כן חוייב בתשלום פיצוי כספי למתלונן, בגין עבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע.

עיקרי העובדות

2.        המערער הורשע, על-פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. המערער קשר קשר לבצע שוד בתחנת דלק ביחד עם אחר (להלן: אלברט) בשעות הלילה המאוחרות של יום 16.4.13. עובר לשעה 02:31, אסף אלברט את המתלונן על קטנוע שאינו בבעלות מי מהם, והשניים הגיעו בשעה 02:41 לתחנת הדלק, רכובים על גבי אותו קטנוע, כשקסדות מגן לראשיהם. בהגיעם לתחנת הדלק, הבחינו בהימצאותו של מתדלק אחד בלבד בחדר העובדים (להלן: המתלונן), והמערער ניגש לכיוונו. אלברט התמקם בסמוך, על הקטנוע, בעודו מוּנע, בכוננות מילוט. עם כניסתו של המערער לחדר העובדים, הניף לעבר המתלונן חפץ שנחזה להיות אקדח ופקד עליו לשבת על הרצפה. המתלונן, מפוחד ומבועת, כרע על ברכיו. המערער דרש ממנו את כל הכסף שבחזקתו, וזה מסר לידיו תיק צד שנשא על גופו, ובו 600 ₪. המערער שאל את המתלונן, תוך שהוא חובט כמה חבטות בראשו באמצעות התיק, אם יש כסף נוסף ברשותו. משנענה בשלילה, חבט המערער בראשו של המתלונן באמצעות התיק פעם נוספת, ודרש את מכשיר הטלפון הנייד שלו. המתלונן עשה כדבריו, אך משנוכח המערער לראות כי מדובר במכשיר ישן ופעוט ערך, השליכוֹ ארצה. המערער יצא מחדר העובדים, הצטרף לאלברט על הקטנוע, ויחדיו נמלטו מהמקום. בהמשך, נטשו השניים את הקטנוע, לא לפני שהמערער ניקה אותו מטביעות אצבע. מאוחר יותר, נפטר המערער מהבגדים שלבש בעת האירוע, ומשנודע לו על מעצרו של אלברט מחק את פרטיו ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו.

עיקרי גזר הדין

3.        הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, המחייבות, ככלל, מאסר מאחורי סורג ובריח, בשל האיום המובנה בעבירות הללו לגופו, לכבודו, לנפשו ולקניינו של הקורבן. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי פגיעה זו נתפסת כקשה עוד יותר בענייננו, משבחר המערער ב"טרף קל", מתדלק בודד שנמצא בגפּו במקום עבודתו בשעת לילה מאוחרת, ואף נהג בו בהשפלה ובביזוי, בהכּוֹתוֹ אותו בעודו כּנוּע, לאחר שכבר קיבל את מבוקשו, ובהשליכוֹ את מכשיר הטלפון הנייד שלא סיפק את תאוות הבצע שלו. בית המשפט הוסיף כי נסיבות האירוע, ובהן השימוש בקטנוע, בקסדות, בחפץ הנחזה להיות אקדח, והוצאת התכנית אל הפועל רק לאחר וידוא כי המתלונן אכן לבדו, מלמדות על תכנון, גם אם לא ארוך טווח. עוד ציין בית המשפט את תחושות החרדה וחוסר האונים שאחזו בוודאי במתלונן, אשר כרע על ברכיו, מפוחד ומבועת, ואף ספג חבטות בראשו למרות שמילא אחר כל דרישות המערער. התנהגות המערער נבעה מטעמי בצע כסף, והוא נטל חלק דומיננטי גם במהלך השוד וגם לאחריו, תוך שפעל באופן אקטיבי על מנת להסתיר את מעשיו. על רקע זה, ולאחר שבחן את הפסיקה שהגישו ב"כ הצדדים לעיונו ובכלל, מצא בית המשפט כי יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר.  

4.        בתוך המתחם, התחשב בית המשפט בעברו הפלילי של המערער, חלקו "טרי" למדי, הכולל עבירות אלימות, רכוש, סמים ועוד. כמו כן, נתן בית המשפט את דעתו על העובדה שעד אותו מועד טרם נדון המערער למאסר בפועל, וכי היה נתון במעצר מזה למעלה משנה בתנאים קשים מתנאי מאסר. בעקבות תסקיר מאת שירות המבחן, אליו נשלח המערער כחלק מהסדר הטיעון, ייחס בית המשפט חשיבות לנסיבות חייו האישיות והמשפחתיות הקשות, וזאת מבלי להמעיט מאחריותו של המערער בנוגע לחלק מהן. בית המשפט הביא בחשבון את הודיית המערער, כמו גם את החרטה והרצון שהביע, ולוּ באופן מילולי לעשות שינוי בחייו, אף-על-פי שטרם הכיר בנזקקות הטיפולית שבמצבו. לאור כל האמור לעיל, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 4 וחצי שנות מאסר, מתוכן 3 וחצי לריצוי בפועל, והשאר על-תנאי, וחִייב אותו בתשלום פיצוי כספי בסך של 7,500 ₪ למתלונן.    

עיקרי טענות הצדדים בערעור

5.        טענות המערער במסגרת הערעור נחלקות לשני נדבכים מרכזיים. על-פי הנדבך הראשון, שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם ענישה הנע בין 3 ל-5 שנים. ראשית, לא נלקחה בחשבון העובדה שלא נעשה שימוש באקדח אמיתי. כמו כן, ו"מבלי להקל ראש, המערער לא איים על המתדלק אלא פקד עליו לשבת על הרצפה". לגישת המערער, נסיבות האירוע מצביעות על כך שאמנם היה מעורב בו תכנון מוקדם כלשהו, אך כזה הגובל בספונטאניות בלבד. הנזק הכלכלי ה"פעוט" שנגרם והעובדה שהמתלונן "לא נפגע פיסית" מהווים אף הם שיקולים לקוּלָה. לשיטת המערער, כל אלה מצביעים על "אלימות ברף התחתון ביותר", ומצדיקים מתחם ענישה הנע בין שנה וחצי ל-3 שנות מאסר, בשים לב לפסיקה שאליה הפנה ולשיקולי אחידות ושוויון בגזירת הדין. 

6.        על-פי הנדבך השני לטענות המערער, שגה בית המשפט המחוזי גם בכך שלא נתן את המשקל הראוי, בתוך המתחם, "לנסיבות חייו החריגות מאוד", אשר "בעטיין התדרדר... למעגל העבריינות והפשע". לדעת המערער, חרף חומרת מעשיו, יש להתחשב בכך שמניעיו מקורם בייאוש של אדם אשר אינו מכיר אלטרנטיבות אחרות ונורמטיביות לניהול חייו, בין היתר בשל כישלון רשויות הרווחה בטיפול בו בצמתים שונים במהלך שנות נעוריו. המערער מצביע על כך שהודה באשמה ונטל אחריות, וכמו כן על מספר נקודות אור העולות מתסקיר שירות המבחן בעניינו, כגון ניקיונו בעת האחרונה מסמים, הרצון הראשוני שהביע לעשות שינוי בהתנהגותו, יכולתו להענות לגבולות ברורים במסגרת העבודה, והעובדה כי מדובר במעצר ומאסר ממושכים ראשונים עבורו, אשר עשויים לשמש כגבול ברור ומרתיע. לבסוף, טוען המערער, כי לאור "נסיבותיו האישיות המיוחדות", עניינו "לבטח אינו יכול לשמש תקדים למקרים אחרים".

7.        בדיון שהתקיים לפנינו ביום 4.9.2014, טענה המשיבה כי שיקולי הענישה ששקל בית המשפט המחוזי הם נכוחים. מעשיו של המערער חמורים, המסוכנות רבה, והצורך להגן על עובדי הלילה הוא ממשי. גמול הולם ושיקולי הרתעה מחייבים להשאיר את גזר הדין על כנו, הוא תואם את הענישה המקובלת בכגון דא, ומידתי גם ביחס לעונשו של השותף לעבירה.