פסק דין 4862-03, 4861/03

(משלים)

1.ביום 4.8.11 ניתן פסק דין בעניינם של התובעים ועל פיו התקבלה תביעתם לסעד הצהרתי ונקבע כי יש לראותם כעובדי מדינה ממועד תחילת עבודתם במנהלת התיאום והקישור במעבר ארז (להלן: "המת"ק"). עוד נקבע, כי על הנתבעת לשלם להם את זכויותיהם הכספיות כדלקמן:

א.תוספת הדריכות והכוננות - החל משנת 2000 ואילך בשיעור ששולם ליתר עובדי המדינה על פי ההסכם הקיבוצי.

ב.שעות הנסיעה - ממועד קליטתם לעבודה (בכפוף לתקופת ההתיישנות - יום 25.12.96) בגין כל יום שבו עבדו התובעים בפועל בשיעור שעתיים נוספות ולכל היותר 44 שעות נסיעה בחודש, כאשר החל משנת 2008 - שעה וחצי לכל יום ולכל היותר 33 שעות לחודש, כפי ששילמה המדינה לעובדי המדינה האחרים במת"ק, בכל אותם החודשים שבהם לא שולמה לתובעים תוספת זו. מתשלום זה יקוזזו התשלומים שבוצעו בפועל בעת שהוגדרו התובעים כעובדי חברת תגבור (וככל ששולם להם לאחר מכן, יקוזזו גם תשלומים אלה).

ג.תוספות שטחים, תוספת 2001, תוספת 3.6% - לגבי התקופה שבה לא שולמו תוספות אלה ובכפוף לתקופת ההתיישנות, היינו מתאריך 25.12.96 ועד לחודש 9/01 כולל.

ד.כל הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הקבוע לתשלום מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

2.בפסק הדין נקבע כי "משהנתונים כולם מצויים בידי המדינה, על המדינה להגיש תחשיב של הפרשי השכר והתוספות עד ליום 30.9.11 וכי התובעים רשאים למסור את עמדתם לתחשיב מטעם המדינה עד ליום 30.10.11".

בין לבין הוגש ביום 4.10.11 ערעור על פסק הדין וביום 17.3.13 ניתן פסק הדין בערעור הקובע כי בכל הנוגע לזכויות שנקבעו לתובעים, יעמוד פסק דינו של בית דין זה על כנו (ע"ע 7777-10-11).

3.בחודש 1/12 הגישה המדינה תחשיב מטעמה תוך שהיא מפרטת את רכיבי השכר הנכללים בתחשיב ומוסיפה להם הפרשי הצמדה וריבית שנתית בשיעור של 4.25% ממועד הזכאות לתשלום ועד למועד התשלום בפועל. המדינה ציינה, כי לפנים משורת הדין, על מנת שלא לעכב את העברת יתרת התשלום ועל אף שבמסגרת פסק הדין לא נכללו רכיבי שכר המכונים "תוספת 1997" ותוספת "איזון משרדי", שולמו לתובעים רכיבים אלה תוך שהיא שומרת על זכותה לקזז סכומים אלה בעתיד ולתבוע את השבתם על רקע העובדה כי לא חויבה לשלמם במסגרת פסק הדין.

עיקר טענתה של המדינה היא כי תביעת התובעים עמדה על הסך של 200,000 ₪ לכל אחד מהתובעים ובגין סכום זה שילמו אף את אגרת בית הדין. לדבריה, בעקבות פסק הדין והתחשיב שערכה, העבירה לכל אחד מהתובעים סך של 200,000 ₪ ומשכך, ומשאין הם זכאים לתשלום פיצוי העולה על גובה תביעתם, אין התובעים זכאים לכל תשלום נוסף בתביעה זו.