פסק דין 4755/14

1.       ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק), מיום 30.6.2014, ברע"א 10656-06-14, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בהליך המתנהל בעניינו.

2.       המשיבה הגישה נגד המערער תביעה שטרית בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעקבות מערכת יחסים עסקית של גידולי פירות ויבולים חקלאיים במטעים ברמת רחל (ת.א. 7210-01-11). המערער וצד נוסף הגישו תביעה למתן חשבונות בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהקשר לשותפות נטענת בינם לבין המשיבה (ת.א. 51427-05-13). בנסיבות אלו, עתר המערער לעכב את הליכי התביעה שהגישה המשיבה עד להכרעה בתביעה שהוא הגיש יחד עם הצד הנוסף. בעלי הדין זומנו לדיון בבית משפט השלום (לפני כבוד השופטת ח'ינון) ביום 2.5.2013, שבסופו נקבע מועד להגשת ראיותיהם. ביום 8.5.2013 הורה בית המשפט (השופטת ח' ינון) למשיבה ליתן תגובתה לבקשת המערער לעיכוב ההליכים. לאחר קבלת התגובה, קבעה השופטת כי למעשה, הבקשות שנותרו פתוחות הוכרעו זה מכבר ולכן הצדדים אינם נדרשים להגיב להן, לרבות לבקשה לעיכוב הליכים. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 31326-06-13). הבקשה נדחתה על ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק, ביום 31.12.2013:

"עיון בפרוטוקול הדיון מיום 2.5.2013 מעלה – כפי שנקבע בהחלטה נושא הבר"ע – ששתי הבקשות הנ"ל הוכרעו בדיון זה. כפי שעולה מהפרוטוקול, הצדדים השמיעו בדיון הנ"ל טענותיהם בעניין הבקשות ובסופו ניתנה החלטה המורה למבקש להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 45 ימים והתיק נקבע להוכחות. מכאן, שבקשות אלו הוכרעו...".

3.       ההליך בבית משפט השלום הועבר לידי כבוד השופט ע' מאור. השופט קבע ביום 11.2.2014 כי לא מצא כל החלטה מנומקת ממנה ניתן ללמוד שהמותב הקודם דחה את הבקשה לעיכוב הליכים. לפיכך, הגיש המערער את הבקשה לעיכוב הליכים בשנית. כבוד השופט ע'מאור דן בבקשה, נענה לה ביום 7.5.2014, והורה על עיכוב הליכי התביעה שהגישה המשיבה עד להכרעה בתביעה שהגישו המערער והצד הנוסף בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (רע"א 10656-06-14). גם בקשה זו נדונה על ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק. בהחלטתה מיום 12.6.2014 המליצה השופטת למערער כ"המלצה ליכאורית" להסכים לביטול ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור ולהמשיך ההליכים בתיק שהוגש לבית משפט השלום. השופטת קבעה כי על פני הדברים, לא היה מקום להגיש את בקשת רשות הערעור לאור החלטתה הקודמת מיום 31.12.2013 בדבר המשך ההליכים. לדבריה, כך יחסך זמנם של בעלי הדין ואף ייחסכו הוצאות מיותרות. השופטת ציינה כי אם בסופו של יום תתקבל בקשת רשות הערעור, תשקול הטלת הוצאות לדוגמה שישקפו את ביטול מועדי ההוכחות. מכל מקום, נקבע כי אם המערער לא יסכים להמלצה, יגיב לבקשת רשות הערעור במועד שנקבע.

          ביום 26.6.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער להאריך את המועד להגשת תשובתו לבקשת רשות הערעור. בעקבות זאת, הגיש המערער בקשה לפסול את בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) מלהמשיך ולדון בעניינו. בית המשפט דחה ביום 30.6.2014 את בקשת הפסלות בקובעו כי "אין טעם אמיתי לבקשה". על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

4.       המערער טוען כי קיימות במקרה דנא "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לדבריו, דחיית הבקשה בנימוק שלפיו אין טעם אמיתי לפסילה, כמוה, למעשה, כדחייה ללא נימוק כלל. לטענת המערער, בהחלטה מיום 12.6.2014 חיווה בית המשפט את דעתו באופן נחרץ בנוגע לבקשת רשות הערעור, ואף איים על המערער בהוצאות לדוגמה אם לא יסכים להמלצתו, עוד בטרם קבלת עמדתו. המערער טוען כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית והכריע למעשה בבקשה במעמד צד אחד, ולכן לדעתו, אין טעם ממשי בהמשך רגיל של המשפט. בכך נפגע עקרון הצדק הבסיסי, לדבריו. נדמה למערער כי בית המשפט לא שש להודות בטעותו בהחלטה מיום 31.12.2013 בבקשת רשות הערעור הקודמת, ולכן לדעתו אין ספק שגם בקשת רשות הערעור הנוכחית הוכרעה כבר לטובת המשיבה, כפי שמעידה המלצתו של בית המשפט. לדברי המערער, טענת הפסלות שהעלה מקבלת משנה תוקף בהתחשב בדברי כבוד השופט ע' מאורשלפיהם כלל לא הייתה קיימת בתיק החלטה של המותב הקודם בנוגע לבקשתו לעיכוב הליכים. המערער משיג גם על דחיית בקשתו להאריך את המועד להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור עקב נסיעה לחו"ל של בא-כוחו אשר תוכננה זמן רב מראש, ובהתחשב בהיקף בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה, המונה יחד עם נספחיה למעלה מ-230 עמודים. לדעת המערער, יש בהחלטה זו כדי להוסיף לאפשרות הממשית לקיומו של משוא פנים לטובת המשיבה מצד בית המשפט. המערער מוסיף כי גם דחיית בקשת הפסלות ללא נימוקים מביאה לאותה מסקנה. לפיכך, מבקש המערער לקבוע כי קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים נגדו ועל כן לפסול את בית המשפט. המערער מוסיף כי אם תידחה טענתו, יש להורות על העברת הדיון למותב אחר לפנים משורת הדין ומחמת מראית פני הצדק.

5.       בהתאם להחלטתי מיום 1.8.2014 הגישה המשיבה את תשובתה לערעור והיא מבקשת לדחותו. המשיבה מתרעמת על סגנון כתיבתו המשתלח של המערער. לדברי המשיבה, בדיון מיום 2.5.2013 דחתה כבוד השופטת ח' ינון את בקשת המערער לעיכוב הליכי התובענה, ואף חזרה על כך בהחלטתה מיום 23.5.2013. המשיבה מזכירה כי בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נדחתה; מדובר בהחלטה חלוטה, וכך קבע גם השופט ע' מאור בהחלטתו מיום 7.5.2014. לגוף העניין טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט בעטייה הוגש ערעור הפסלות היא החלטת ביניים מסויגת ("לכאורה"), המבוססת על הנחות עובדתיות ("על פני הדברים"). אף הובהר שמדובר בהמלצה לכאורית בלבד, באופן שאיפשר למערער במפורש לשטוח את כל טענותיו בתגובה מפורטת מטעמו. לדעת המשיבה, לא קיים במקרה דנא חשש שבית המשפט בעל דעה קדומה שיהיה בה לשלול את יכולתו לקיים משפט צדק. לטענתה, אף אין מקום להורות על פסילת בית המשפט בשים לב לטיב ההליך, ובהתבסס על החומר שהיה מונח לפניו. בנסיבות אלה, לדעתה, בוודאי שלא ניתן לקבוע כי יש בהחלטה דעה קדומה, נחרצת וסופית ללא סיכוי של שכנוע ושינוי. לדעת המשיבה, אף אם ייקבע שההחלטה נעדרת הנמקה, אין בכך כדי להוות עילת פסלות. המשיבה מציינת כי המערער הגיש את תגובתו לבקשת רשות הערעור, והשופטת קיבלה את התגובה חרף האיחור בהגשתה. המערערת מציינת עוד כי בניגוד לדין, המערער לא צירף תצהיר לערעור.

6.       דין הערעור להידחות. טענות המערער אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינו נוכח הנסיבות המיוחדות הקיימות במקרה זה. ראוי לזכור, כי זו הפעם השנייה שבית המשפט דן באותו עניין. משמע, הנתונים הבסיסיים ידועים לו. על רקע זה יש להבין את דברי בית המשפט בהחלטתו, הגם שטרם נשמעה עמדתו של המערער. כלומר, אילו היה מדובר בסיטואציה בה העניין מגיע לראשונה לערכאת הערעור, הרי ייתכן שהיה מקום לטרונייתו של המערער באשר להתבטאויות בהחלטה מיום 12.6.2014. אולם, מאחר שמדוברבעניין שהיה מוכר לערכאת הערעור בעקבות בקשת רשות ערעור קודמת, יש להתייחס להתבטאויות שבהחלטה הנזכרת בצורה שונה. במלים אחרות, חלק מדברי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 12.6.2014 הרחיקו לכת מעבר למקובל. אלמלא הנסיבות המיוחדות שצוינו, היינו ההליך הקודם בו הוא דן, ייתכן שהיה מקום לקבל טענת פסלות.