פסק דין 443/13

פסק דין 

הנשיא א' גרוניס:

1.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ) שדחה בקשה להורות על פירוקה של המשיבה 1, עמותת ישיבת "נתיבות התורה" ירושלים (להלן – העמותה), מכוח העילות שבסעיפים 49(1) ו-49(5) לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן – חוק העמותות).

2.        העמותה מנהלת ישיבה גבוהה וכולל אברכים, ונהנתה מתמיכות מטעם משרד החינוך לצורך מימון פעילותה. הקצאת התמיכות התבססה על דיווחים עצמיים של העמותה בדבר מספר תלמידיה מדי חודש באמצעות מערכת ממוחשבת. ראוי להבהיר, כי גובה התמיכות שקיבלה העמותה נסמך על מספר תלמידיה. ביום 22.3.2012 הגיש רשם העמותות לבית המשפט המחוזי בקשה לפרק את העמותה. בבקשה תמכו משרד החינוך, הוא המערער 2, והכונס הרשמי, הוא המשיב 2. הבקשה נשענה על שני אדנים עיקריים: דיווחים כוזבים של העמותה בדבר מספר תלמידיה, תוך הטעייה מכוונת של משרד החינוך, ואי-סדרים נוספים בניהול העמותה.

3.        הטענה בדבר הדיווחים הכוזבים נשענה על חוות דעת מטעם משרד החינוך מיום 23.1.2012 בעניינה של העמותה. חוות הדעת התבססה על שלוש ביקורות שטח שנערכו בכתובת העמותה במועדים שונים, בצירוף דו"ח חקירה מיום 27.11.2011, שהוכן על ידי משרד חקירות לבקשת משרד החינוך (להלן – דו"ח החקירה). לפי חוות הדעת של משרד החינוך, בשתיים מביקורות השטח שנערכו בעמותה (בתאריכים 7.12.2009 ו-29.12.2010) התברר כי במענה הרשום של העמותה, תחילה בירושלים ולאחר מכן בישוב כוכב יעקב, לא מתקיימת כל פעילות הקשורה לעמותה. לטענת המערערים, העמותה לא דיווחה כהלכה על השינויים בכתובתה. בביקורת השלישית, שהתקיימה ביום 12.1.2011 במען אחר ביישוב כוכב יעקב, נמצאו במקום רק שני תלמידים מתוך 42 שדווחו למשרד החינוך, כאשר אחד מהם לא נשא תעודת זהות. ההיעדרות לא דווחה מראש במערכת הדיווח הממוחשבת של משרד החינוך, וזאת בניגוד לנוהלי משרד החינוך. לעורכי הביקורת נמסר, כי לא מתקיימים לימודים ביום הביקורת משום שרב הישיבה נמצא בחו"ל; מאחר שחלק מהתלמידים יצאו לחגיגת ברית מילה; ומשום שחלק אחר לומדים בירושלים. נוסף על ממצאים אלה, בדו"ח החקירה הוצגו תוצאותיה של בדיקה אקראית שנעשתה מול שלושה מהתלמידים שדווחו כתלמידי הישיבה. מבדיקה זו עלה כי שניים מבין שלושת התלמידים שדווחו למשרד החינוך כתלמידי העמותה למדו בפועל בישיבת "דרכי יוסף", בראשות הרב אהרון גץ, שפעלה עד קיץ 2010 ביישוב כוכב יעקב. התלמיד השלישי למד אמנם בישיבת "נתיבות התורה", אך דווח כתלמיד גם לאחר שעזב את הישיבה. תלמיד רביעי הצהיר כי מעולם לא למד בישיבה. בשורה התחתונה, מחוות הדעת עולה כי בשנת 2010 קיבלה העמותה סך של 356,133 ש"ח שלא כדין. על סמך ממצאים אלה, החליטה וועדת התמיכות של משרד החינוך להפסיק את התמיכה בעמותה לשנים 2011 עד 2013, והודיעה על כך לעמותה ביום 29.5.2011.

4.        נוסף על טענתם בדבר דיווחיה הכוזבים של העמותה למשרד החינוך, הצביעו המערערים על אי-סדרים נוספים שנתגלו בניהול העמותה. זאת, על סמך דו"ח ביקורת מחודש יולי 2012, שנערך על ידי משרד רואי החשבון כספי (להלן – דו"ח כספי). דו"ח כספי קבע, בין היתר, כי לא ניתן לאשר כי כספי התמיכות שקיבלה העמותה אכן שימשו למטרתם, הואיל והמחאות העמותה אינן מכותבות "למוטב בלבד". עוד צוין בדו"ח הכספי כי אותרו בעמותה מקרים של הסבת המחאות, וכי הפרדת התפקידים בעמותה ועוצמת המעקב והפיקוח על השימוש בכספיה אינן משביעות רצון. טענות נוספות של המערערים הופנו נגד התנהלות העמותה במסגרת ההליכים בעניינה. המערערים טענו כי העמותה לא שיתפה פעולה עם משרד החינוך ועם רשם העמותות בכך שלא הגיבה לפניותיהם כנדרש, ואף לא ענתה למכתב התראה לפני פירוק מיום 23.1.2012 שנשלח אליה על פי סעיף 50(ב) לחוק העמותות.

5.        בכתב ההתנגדות לבקשת הפירוק טענה העמותה כי גם אם נכונות טענותיו של רשם העמותות נגדה, הסנקציה שנבחרה על ידו איננה מידתית. לשיטתה, ביכולתו של הרשם לנקוט אמצעים אחרים אשר אינם כרוכים בפירוק העמותה, כגון הגשת תלונה למשטרה או תביעה להשבת הסכומים שנתקבלו לכאורה שלא כדין. לגופן של הטענות, הציגה העמותה ראיות שונות לכך שאכן פעלה ביישוב תל ציון שבכוכב יעקב. בין הראיות שהובאו בכתב ההתנגדות היו פרסומים מקומיים בכוכב יעקב המעידים על פעילותה של העמותה בתל ציון, תצהירים מטעם תלמידי הישיבה וכן אנשי ציבור מהיישוב, ומסמכים נוספים. כמו כן, הציגה העמותה הסכם שכירות בדירה בכוכב יעקב ששימשה, לטענתה, את ישיבת "נתיבות התורה". העמותה הדגישה כי אין בסיס לטענה שנעשה שימוש בכספי התמיכות שלא כדין. עוד העלתה העמותה ספקות באשר לאמינות התשתית העובדתית עליה נשען רשם העמותות בבקשת הפירוק, ובפרט ביקורות השטח שנערכו. את טענת המערערים לפיה חלק מתלמידי הישיבה המדווחים שתושאלו לא ידעו על קיומה הסבירה העמותה בכך שהישיבה אינה מוכרת לתלמידיה בשמה הרשמי, אלא בשמו של הרב העומד בראשה, הרב גולדיש. לבסוף, הציגה העמותה ראיות המעידות על תרומתו החינוכית של הרב.

6. לאחר שהוצגו בפניו ראיות ונחקרו עדים, דחה כאמור בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ) את בקשת הפירוק. בית המשפט המחוזי הכיר בכך ש"יש רגליים לסברה" כי מספר התלמידים בעמותה איננו כפי שהצהירה. עוד קבע כי "התנהלותה של העמותה רחוקה מלהיות תקינה" (פיסקאות 17 ו-13 לפסק-הדין בהתאמה). אולם, בית המשפט מצא שאין במסקנותיו אלה כדי להצדיק את פירוק העמותה לפי הרף הנדרש בסעיפים 49(1) ו-49(5) לחוק העמותות. לשיטתו, יש לנהוג במידתיות, ולפרק עמותה רק אם "הקשיים ואי הסדרים עלו לדרגה בלתי נסבלת בעליל" (פיסקה 17 לפסק-הדין). בית המשפט קבע כי לאור חשיבותו של חופש ההתאגדות, רף ההוכחה בו יש לעמוד כדי לפרק עמותה הוא ברמה של וודאות קרובה. במישור העובדתי, בית המשפט קבע שבחינת מכלול התמונה מעלה כי העמותה מקיימת פעילות חינוכית בהתאם למטרותיה. זאת, לדבריו, מבלי להמעיט מחומרת הליקויים שנתגלו בהתנהלותה. בית המשפט מצא כי העמותה אכן ניהלה ישיבה בתל ציון שבישוב כוכב יעקב בין החודשים אוקטובר 2009 ואפריל 2011. לאור מסקנתו כי העמותה אומנם פעלה ביישוב תל ציון בעת ביקורת השטח השלישית בעמותה, בה אותר בכתובת העמותה רק אחד מתוך 42 התלמידים שדווחו, קבע בית המשפט שתוצאות הביקורת אינן מצדיקות שימוש באמצעי הקיצוני של פירוק העמותה. לבסוף, בית המשפט מצא כי פרשנותו של רשם העמותות לדו"ח כספי איננה תואמת את התמונה העולה מהדו"ח בפועל, המלמדת כי העמותה עומדת ברוב דרישות החוק והמינהל התקין. בית המשפט סבר כי האפיק המתאים לטיפול בנושא הדיווחים הכוזבים הוא הטלת סנקציות על העמותה על ידי משרד החינוך, כפי שאכן נעשה בדמות הפסקת התמיכות בעמותה.

7.        בערעור שלפנינו טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו, כי הממצאים בדבר התנהלות העמותה אינם עומדים ברף הנדרש להצדקת פירוקה לפי העילות שבסעיף 49(1) ו-49(5) לחוק העמותות. ראשית, המערערים טוענים כי המבחן שיישם בית המשפט המחוזי, לפיו רק אי-סדרים "בדרגה בלתי נסבלת בעליל" עשויים להצדיק פירוק של עמותה, מחמיר מדי. לחלופין טוענים המערערים כי גם אם יכריע בית משפט זה שהמבחן לפירוק עמותה לפי העילות האמורות הוא כפי שקבע בית המשפט המחוזי, במקרה דנא מתקיים המבחן, שכן אין להשלים עם הצגת מצג שווא למשרד החינוך לשם קבלת תמיכות מכספי ציבור. זאת, בפרט כאשר לכך מצטרפים ליקויים נוספים בפעילותה של העמותה. שנית, המערערים סבורים שבית המשפט לא ייחס משקל מספק לראיות שהציגו, המעידות על אופייה הפיקטיבי של פעילות העמותה, וייחס משקל יתר לראיות התומכות בעמדת העמותה, כמו ההיבטים בדו"ח כספי המאירים את העמותה באור חיובי. לעמדתם של המערערים, די בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנהלות העמותה רחוקה מלהיות תקינה, וכי יש ממש בטענה כי העמותה דיווחה דיווחים כוזבים על אודות מספר תלמידיה, כדי להורות על פירוקה. שלישית, המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי להתנהלות העמותה במסגרת ההליכים בעניינה. המערערים שבים ומדגישים שהעמותה לא השיבה למכתב ההתראה לפני פירוק שנשלח אליה. הם מציינים כי העמותה נמנעה מהעדת בעלי תפקידים בוועד העמותה, והיה על בית המשפט המחוזי לזקוף זאת לחובתה. עוד טוענים המערערים כי העמותה לא צירפה תצהיר מפורט למסמך ההתנגדות לפירוק שהגישה לבית המשפט המחוזי. כמו כן, לשיטתם, העמותה לא המציאה מסמכים נדרשים לרשם העמותות, בניגוד לסעיף 38 לחוק העמותות. לבסוף, המערערים סבורים כי בנסיבות העניין לא די בהפסקת התמיכות באפיק הפיקוח של משרד החינוך, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, עמותות זוכות למימון ציבורי עקיף באמצעות הטבות שונות גם אם אינן נהנות מתמיכה ישירה, ואין זה מוצדק שעמותה שפעלה כדי לקבל תמיכות שלא כדין תוסיף ליהנות מהן. המערערים סבורים כי בית המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי לאינטרס הציבורי להיאבק בתרמיות, שמטרתן ניצול לרעה של כספי ציבור על ידי עמותות.