פסק דין 4298/13

פסק דין 

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם חיוב שנקבע בפסק דין שניתן על דרך של פשרה בסכסוך בין צדדים היה צריך להיות מוטל, על-פי תנאי הפשרה כפי שהוגדרו בדיון, רק על אחד מן הנתבעים או על כולם? זו השאלה שבה התבקשנו להכריע.

עיקרי התשתית העובדתית

2.        בין הצדדים שבפנינו מתנהלים הליכים משפטיים זה שנים רבות. בעיקרו של דבר, ראשיתם של הליכים אלה בעסקת מקרקעין שעשה המערער עם עקל תורכי אבו טפלה ז"ל (להלן: המנוח) בשנת 1998. לטענת המערער, המנוח הונה אותו והתיימר למכור מקרקעין לא לו. לימים התביעה הוגשה נגד עיזבונו של המנוח, אלמנתו וילדיו בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 45/10, השופט ע' עיילבוני). יצוין, כי לטענת המשיבים, אלמנתו של המנוח (הנתבעת 2 בכתב התביעה והמשיבה 2 בערעור דנן) נקבעה כיורשת היחידה שלו בצו ירושה שניתן על-ידי בית הדין הדרוזי בעכו. המשיבים 6-3, ילדיו של המנוח, היו הנתבעים 6-3 בכתב התביעה.

3.        במהלך הישיבה מיום 22.2.2012 העלה בית המשפט בפני הצדדים הצעה להכריע בסכסוך על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הצדדים נתנו הסכמתם לכך, ובהמשך הגישו סיכומים בכתב.

4.        ביום 9.10.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסקה השנייה של פסק הדין, ועוד קודם לפירוט החיובים שהוא משית, נכללה בו ההבהרה הבאה (להלן: פסקת ההבהרה):

"יובהר כבר כאן, כי בכל מקום בו נרשם בפסק דין זה 'הנתבעים', הכוונה היא לעיזבון המנוח עקל תורכי אבו טפלה ז"ל (להלן: 'המנוח'), כך שהסכום הפסוק בתיק זה צריך להיות משולם מתוך נכסי העיזבון, ואולם ככל שהעיזבון חולק, כי אז יהיו יורשי המנוח אחראים לסילוק החוב הפסוק – כל יורש עד כדי חלקו בעיזבון".

           בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי העיזבון יחוב כלפי המערער בסכומים הבאים: סך של 1,300,000 שקל בגין מחצית התמורה ששולמה על-ידי המערער למנוח במסגרת העסקה, וכן סך של 25,000 שקל בגין מחצית מדמי התיווך ששולמו על-ידי המערער. כמו כן, חייב בית המשפט המחוזי הן את העיזבון והן את היורשים של המנוח, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 15,000 שקל למערער.

5.        בעיקרו של דבר, המערער חולק על כך שהחיובים בפסק הדין הוטלו רק על העיזבון. הוא טוען כי הסכמתו למתן פסק דין בדרך של פשרה לא כללה הסכמה לכך שהסכומים שייפסקו לטובתו ישולמו מתוך נכסי העיזבון בלבד, באופן שפוטר את הנתבעים האחרים מחבות אישית ישירה כלפיו.