פסק דין 3971/14

השופט י' עמית:

1. המערער, יליד 17.7.1959, נפגע בתאונת עבודה ביום 11.1.2004 בעת שעבד כמאבטח בקניון, שעה שפתח את דלת הכניסה לקניון וזו קרסה והתנפצה עליו (להלן: התאונה).

           14 חוות דעת הוגשו בעניינו של המערער לבית משפט קמא. המערער הגיש מספר חוות דעת, מהן עולה כי נפגע קשה בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי. המשיבות הגישו חוות דעת מטעמן, מהן עולה כי למערער נכות מזערית בתחום האורטופדי והנפשי. בית משפט קמא מינה מספר מומחים מטעמו, ואלו העמידו את נכותו הרפואית המשוקללת של המערער על 24% כלהלן: בתחום האורטופדי – 16%; בתחום הנוירולוגי – 5%; בתחום הנפשי – 5%. מרבית המומחים ציינו כי קיימת האדרה והגזמה רבתי בתאוריו של המערער לגבי מגבלותיו ונזקיו. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי התקשה לקבוע מסמרות על סמך עדותו היחידה של המערער "שלא זכה לאמוני בכל הנוגע לנזקיו... והיה רחוק מלתאר את מצבו בצורה אמינה ומדוייקת".

           בצעד חריג מינה בית משפט קמא מומחה לרפואה תעסוקתית, שבחוות דעתו, המשתרעת על 41 עמודים, סקר את כל חוות הדעת והתיעוד הרפואי שהוצגו בפניו והגיע למסקנות הבאות:

"1. התובע איבד כושר עבודה בכל תחום בו קיים המרכיב הפיזי-גופני של עבודה מאומצת.

2. התובע כשיר לעבודה ו/או לעיסוק בהם לא נדרשת עבודה פיזית מאומצת.
3. התובע לא כשיר לעסוק ו/או עבודה במקצוע מאבטח.
4. התובע כשיר לעבודה ולעסוק בתחומי הפקידות, הייעוץ והניהול בתחומי התמחותו.
5. התובע כשיר לעיסוקיו הקודמים שעבד ועסק בהם טרם ארוע התאונה, בהיקף של 5-4 שעות עבודה יומית.
6. שיעור נכותו הגופנית – 20%, מזה 5% בגין התאונה.
7. שיעור נכותו הנפשית – 20%, מזה 5% בגין התאונה.

8...

9...

10...