פסק-דין 3050/13

השופט נ' הנדל:

1.        מונח לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 19829-11-12, כב' השופט הבכיר צ' סגל), בגדרו הורשע המערער, לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על המערער הוטלו עונשים של עבודות שירות לתועלת הציבור למשך 250 שעות, פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח, ומאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים. הערעור מופנה כנגד עצם ההרשעה – תחת התוצאה של קביעת אשמה ללא הרשעה – וכנגד עונשי המאסר על תנאי וחובת הפיצוי. המערער אינו מערער על חיוב השל"צ.

רקע

2.        על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 3.11.2012, סמוך לחצות, יידתה חבורת נערים אבנים על רכבו של המתלונן, מר מועתצם עאמר (להלן: המתלונן), עת נסע לבקר את בת-זוגו (להלן: החברה) בשכונת גילה שבירושלים. המתלונן התקשר לחברתו, ולאחר שהצטרפה אליו התקשרו השניים למשטרה ודיווחו על האירוע. שוטר הוזעק למקום והמתלונן הצטרף לסיור בניידת על מנת שיצביע על חברי החבורה.

           השוטר החזיר את המתלונן לרכבו, וביקש ממנו ומחברתו להמתין בחנייה בתוך הרכב. השוטר עזב את המקום. בעוד המתלונן וחברתו יושבים ברכב, הגיעו המערער – אז קטין כבן 17 ו-11 חודשים – ואחרים והחלו לרגום את הרכב באבנים גדולות ממרחק של מטרים ספורים. אחת האבנים ניפצה את חלון השמשה של מושב הנוסע ליד הנהג, וכן פגעה במעופה בחלון השמשה של מושב הנהג. המערער לא הסתפק בכך, והמשיך לחבוט ברכב באבן שבידו, כאשר המתלונן מתכופף מחשש שייפגע מהאבנים שנזרקו לעברו. לאחר מכן הצליח המתלונן להתניע את רכבו ולהימלט מהמקום.

           כתוצאה ממעשי המערער והאחרים, נחתך המתלונן בידו ובאצבעו מזכוכיות השמשות שנופצו, וכן נגרמו נזקים כבדים לפח ושמשות הרכב. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, בגדרו יוחס לו ביצוע עבירה של ניסיון לחבלה חמורה. בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער, מצא את המערער אשם על-פי הודאתו.

3.        קודם לכן, עם הגשת כתב האישום המקורי, עתרה המשיבה ביום 12.11.2012 למעצרו של המערער לפחות עד מועד קבלת התסקיר בעניינו. בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער החליט לשחרר את המערער למעצר בית מלא הכולל איזוק אלקטרוני. בית המשפט הקל על תנאי המערער בהחלטה מיום 24.12.2012 המאפשרת לו לצאת מביתו לצורך לימודים שלש פעמים מידי שבוע. לרגל צו הגיוס ותאריך ההתייצבות המתקרב, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי לנוער, בו עתר לשחרורו ממעצר בית כדי לאפשר את גיוסו לצה"ל. המערער ייחס חשיבות רבה לשירות הצבאי וביקש לתרום את תרומתו למדינה יחד עם שאר בני גילו.

           ביום 6.3.2013 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) לבקשה "על מנת שלא לסכל גיוסו הקרוב של [המערער] לצה"ל". בית המשפט הורה אפוא על שחרור המערער ממעצר בית לצורך גיוס לצה"ל ביום 12.3.2013, כאשר בעת חופשותיו מהצבא ימשיך לשהות במעצר בית. דא עקא, באותו היום בשעות אחר הצהריים קיבל המערער שיחת טלפון מלשכת הגיוס, בה נודע לו שגיוסו לצה"ל הוקפא בשלב זה לנוכח דיווח שהתקבל אודות התיק הפלילי המתנהל נגדו. בירור של הסנגור העלה כי נציגת פרקליטות מחוז ירושלים יצרה קשר עם הצבא, והודיעה כי נגד הנאשם מתנהל תיק פלילי.