פסק דין 2617/14

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' עיילבוני), בת"פ 31941-11-12, מיום 19.3.2014, אשר בגדרו הושתו על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין תקיפה וגרימת חבלה חמורה.

רקע

2. נגד המערער הוגש כתב אישום, לפיו המערער, ביחד עם אדם נוסף בשם עורסאן סאלח (להלן: עורסאן), תקפו את המתלונן ואת בני משפחתו, וגרמו להם חבלות חמורות. בכתב האישום המתוקן מסופר, כי ביום 11.11.2012, נסעו המערער ועורסאן ברכב, וכשהגיעו לכיכר פרץ בינם לבין המתלונן ויכוח, הנוגע למתן זכות קדימה. הוויכוח לווה בצפירות, קללות ותנועות ידיים, משני הצדדים. בעקבות כך, נסעו המערער ועורסאן אחרי המתלונן עד שהגיע ליעדו, לאחר מכן עזבו את המקום וחזרו אליו כעבור זמן קצר. כשהבחינו במתלונן, יצא המערער מן הרכב, כשבידו מוט ברזל. בשלב זה החל עימות מילולי, אשר התפתח לעימות פיזי, שבמהלכו היכה המערער את המתלונן בפניו וביתר חלקי גופו, באמצעות מוט הברזל. אביו של המתלונן ואחותו נחלצו לעזרתו, אך האחות הוכתה על-ידי המערער ועורסאן היכה את האב. לאחר מכן עזבו המערער ועורסאן את המקום. כתוצאה ממעשיהם של המערער ועורסאן, נגרמו לאחות שבר בבסיס יד ימין וחבלות נוספות; ואילו למתלונן נגרמו שריטה בלחי, שבר באחת משיניו, וכאבים בידו הימנית. המערער נחבל בראשו ונזקק בהמשך לטיפול רפואי.

פסק דינו של בית משפט קמא

3. במסגרת הליך גישור, שהתנהל בבית המשפט המחוזי, הוסכם על הצדדים כי המערער ועורסאן יודו בעובדות כתב אישום מתוקן, ובית המשפט יורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. הוסכם, כי התסקיר יתייחס גם לשאלת ההרשעה, וכי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. בהמשך הובהר, כי האפשרות להימנע מהרשעה איננה עומדת על הפרק, ובית המשפט הורה על קבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, תוך הדגשה כי אין בכך משום הבעת דעה לגבי העונש שיוטל על המערער ועל עורסאן בסופו של יום. ביום 4.6.2013, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, על יסוד הודאתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א)  לחוק העונשין.

4. ביום 19.3.2014, נגזר דינו של המערער. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי על עיקרי תוכנו של תסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו, לפיו המערער לקח "אחריות חלקית" למעשיו. חרף זאת, המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל על המערער, ולהעמידו בצו מבחן למשך 18 חודשים. בית המשפט הלך במתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, וקבע כי נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה, ומידת אשמו של המערער, מתחם הענישה נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל. בתוך כך, סקר בית המשפט גם את מדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. נקבע, כי ביצוע העבירה פגע פגיעה ניכרת בערך המוגן – זכותו של כל אדם לכבוד, לביטחון ולשלמות גופו. בית המשפט הדגיש, כי המערער ביצע את העבירה לאחר תכנון מוקדם, וכי הוא היה הדמות הדומיננטית באירוע האלים, גם אם ברקע הדברים עמד ויכוח הדדי על זכות קדימה בכיכר. אשר לתוצאות האירוע, צויין כי נגרמו למתלונן ולאחותו חבלות חמורות, כאשר הנזק הפוטנציאלי מביצוע העבירות היה חמור בהרבה, וכן צויין, כי גם המערער נזקק לטיפול רפואי בעקבות האירוע. בית המשפט לא מצא טעם המצדיק לסטות ממתחם הענישה שנקבע על-ידו, לחומרה או לקולה.

           בבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, נתן בית המשפט את דעתו לכך שהמערער היה צעיר כבן 19 במועד ביצוע העבירה, וללא עבר פלילי. כמו כן, נשקלה לקולה ההתרשמות החיובית של שירות המבחן מן המערער, החרטה שהביע המערער על מעשיו, וקבלת האחריות החלקית. לצד זאת הובהר, כי לבית המשפט נתון שיקול דעת לסטות מהמלצתו של שירות המבחן. לאחר ששקל בית המשפט את מכלול השיקולים, הושתו על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן 9 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים. לשלמות התמונה יצויין, כי רכיב המאסר בעונשו של עורסאן הועמד על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.